אושר קרניזהב

מסחיטה וממניפולציות של מכורים ולהישאר מקצועיים עם לב פתוח. מכורים אנשים רגישים והישרדותיים מאוד. וגם מחפשים סיבה לעזוב את הטיפול ולחזור לשימוש שלהם בטענה שטיפול לא עוזר, העיקר "שריצו" את מי שהביא אותם לטיפול, (הורים, בני זוג, ילדים).

היכולת להזדהות ולשתף בסיפור שלי. מה שבטיפול הקלאסי אין כמעט מקום לשיתוף ולהזדהות, ישנם סוגי שונים של התמכרויות, וחשוב להבין את השוני בין סוגי ההתמכרויות. איזה ערך בכל זאת יש למטפלים? מטפלים שלא באים מרקע התמכרותי, חייבים לעבור הכשרה בתחום ההתמכרויות, או שיתחברו לארכיטיפ של המכור שבכם.

"זה לא הסמים, האלכוהול או האוכל. זה כל דבר שגורם לך להיות אובססיבי, כפייתי ובריכוז עצמי, שגורם לניוון פיזי, נפשי או רוחני". לפי ספר האבחנות הפסיכייאטרי (DSM5) שיצא במאי 2013 הוגדרה התמכרות כמחלה לכל דבר.

הוא רואה ולא יכול לשאת את זה. או שהוא כל כך מרוכז בעצמו ובסבל שלו שלא יכול לראות אחרים. אוסיף ואומר: שכגודל השימוש עומק הכאב.

להחזיק את הכאב והתסכול של תחילת הדרך, לתת כלים פרקטיים לקיים חיים מנוהלים, ללוות אותו בשיקום ההריסות, לתת תקווה שאפשר להחלים מהתמכרות, ולשנות את חיו.

אין החלמה בלי מפגש עם הכאב. חשוב לפגוש את הפגיעות והטראומות מהעבר. את הטינות, הפחדים, הבושה, האשמה, הסודות ופגמי האופי שהתפתחו להם. "אנו חולים כמו הסודות/ והפגמים שלנו". "סודות גדלים בחושך, באור החשיפה הם נעלמים".

ברור, חיפשתי לברוח מהבושה, מהפנטזיות המיניות מגיל צעיר, מרדיפה אחר סיפוק מיידי, התביישתי במשפחתי, במצב הכלכלי שלי, שהייתי תלמיד חלש, במחשבותיי, אז רדפתי אחרי עונג על מנת לברוח מכאב.