ככה יותר מ-10 נשים בשנה האחרונה שליוויתי תיארו את עצמן ואת הקושי שלהן.

אחת מרגישה ככה עם המשפחה שלה, השנייה בארגון בו עבדה, השלישית מול הילדים שלה, הרביעית מול האחיות שלה ואחת אחרת מול הקולגות שלה לצוות, "מעולם לא הרגשתי שייכת אליהם".

הן לא האמינו בעצמן ולא הרגישו שהדברים שיגידו, מספיק יעניינו את מי שנמצא סביבן.

"אני לא חושבת שזה יעניין מישהו, אם אספר את זה", אמרה לי אחת לגבי המשפחה הגרעינית שלה. היא סיפרה לי על הקשיים הקיצוניים שהיו לה בעבודה, על הבוס שמתעמר בה, על החברות לצוות שמעלימות עין, והודתה שזו הפעם הראשונה שהיא מרשה לעצמה לספר את זה ככה, "איתך אני מרגישה שיש לי מקום לדבר על זה."

המטרה שלי מאותו הרגע היתה ללמד אותה איך לחזור להיות פשוט היא, ולהוציא החוצה את כולה, כמו שהיא באמת רוצה, כדי לתפוס מקום ולהרגיש בעלת ערך, בטוחה בעצמה, שווה וראויה.

נכנסנו לתהליך של חודשיים ונפגשנו פעם בשבוע. שעתיים בהן פירקנו חוויות מהעבר ובנינו את הרצונות שלה לעתיד. לימדתי אותה איך להתגבר על דפוסים ישנים שלא מקדמים אותה יותר, ואיך לבנות לעצמה "שיריון" שמורכב מהערכים שלה, החוזקות שלה, האיכויות שיש בה. את חלקן היא שכחה והיינו צריכות להיזכר ולנער אותן מחדש.

חודש אחרי שסיימנו את התהליך, היא התקבלה למקום עבודה חדש, אחרי שעזבה את המקום הקודם. מעבר לזה שהכפילה את המשכורת שלה, היא שמה את עצמה בתפקיד עם אחריות, כזה שנהנתה ממנו.

היא לומדת לשתף את האנשים היקרים לה בחוויות אבל לגם באתגרים, היא לא מפחדת ממקומות חדשים, היא מעזה ובעיקר... חזר לה הצבע לפנים והחיוך לעיניים כשהיא מתעוררת בבוקר.

אותן נשים שקופות נמצאות סביבכם.

הן לא מרגישות חלק משום דבר, קשה להן להרגיש שייכות, הן מפחדות לפעול, או לדבר בקול או לבקש עזרה או פשוט להסתגל למקומות חדשים ואנשים שונים, כי הן לא בטוחות ביכולת שלהן להיות שם.

תהיו שם, תראו אותו, תשאלו, תקשיבו,

ואם צריך – מוזמנים להפנות אליי. יש לי כלים לעזור להן לחזור לעצמן...

שבוע טוב ושנה נהדרת לכל התלמידים, המורים, ההורים ובכלל...