מרתון ריגה – סיכום מקצועי ואישי:

תם ונשלם המסע של המועדון שלי למרתון ריגה 2024!

נתחיל מהסוף – הייתה לי הזכות והיה לי הכבוד להוביל חבורה מופלאה של מתאמנים ומתאמנות להגשמת חלום! 

לא פשוט להוביל קבוצה שכזו לחו"ל בייחוד בתקופה בה אנו נמצאים.

מצב הרוח הלאומי והאישי – לא משהו בלשון המעטה. הרבה סימני שאלה לגבי הטיסות עלו במעלה הדרך, האם נכון לצאת בעיתוי כזה ועוד. 

אבל דווקא בגלל זה היה לי ברור שאנחנו נצא כל עוד התנאים יאפשרו. נייצג בגאון את המדינה, את הדגל, את המועדון – וכך עשינו.

הקדשנו את הריצה לזכרם של הנופלים , לחזרתם של החטופים, לרפואתם של הפצועים ולשלומם של כל כוחות הביטחון שלנו העושים לילות כימים ע"מ שאנו נוכל לחיות.

רצנו עם סיכת החטופים מהודקת למס' החזה, חצינו את שער הסיום עם דגל ישראל ולא הסתרנו מהיכן אנחנו.

עכשיו לסיכום – קצת ארוך אז למי שאין סבלנות ...

יצאנו לדרך בסופו של תהליך 15 איש שבתוכם: 10 רצי מרתון, 3 רצי חצי, 1 רץ 10 ק"מ ו 1 מלווה.

4-5 חודשים של הכנות התנקזו להם ל 5 ימים של שיכרון חושים.

קצת על מרתון כריצה ארוכה...

מאות ואלפי ק"מ של ריצה, זיעה, אתגרים, הצלחות, כאבים, טיפולים, עיסויים, אימונים, חיוכים, בכי וצחוק – באו לידי מימוש ביום א' האחרון על קו הזינוק ועל קו הסיום.

אני תמיד אומר שמרתוניסט בעיניי הוא מי שעמד על קו הזינוק ויצא לדרך, ולא בהכרח מי שסיים.

מרתון – זה יום נתון.

הכל יכול לקרות באותן 3-4-5 שעות של ריצה. 

הדרך למרתון היא החשובה בעיניי! 

ההשכמות בשעות המוקדמות, הריצה בחום/קור, ההתעקשות על תוכנית אימון, ההתמדה, הנחישות ועוד – זה מרתוניסט בעיניי!

יום המרתון עצמו היה יום מיוחד: 

האנרגיות – בשמיים, מז"א – חם!! (18-26 מעלות), ההפקה – מעולה! 

הכל מאורגן, מסודר, סדר מופתי.

06:45 – אנחנו בנק' הפקדת התיקים, כמה תמונות ויוצאים לזינוק.

07:30 – על קו הזינוק, התארגנויות אחרונות ויאללה.

08:00 – בול– זינוק ויוצאים לדרך!

המסלול היה כזה שחלקו הוא הלוך ושוב בשדרות מרכזיות בעיר, כך שיצא לי לראות בדרך חלק מהמתאמנים שלי, לצערי לא את כולם. ראיתי אנשים שמחים, מאושרים, מחייכים למרות הקושי, מתעמתים עם השדים, עם הפחדים וצולחים את הכל – באותם רגעים הרגשתי אמא אווזה.

לחלקם זה היה מרתון/חצי מרתון ראשון בחייהם, לחלקם תחרות ראשונה של ריצה בחו"ל, הוותיקים כבר חוו איתי מסע אחד או שניים - אבל המכנה המשותף היה חדוות הריצה שהייתה לכולם.

מעל לכל זה חייב לספר לכם על יאיר גלבוע.

זהו סיפור על איש שהוא השראה!!!

יאיר מתאמן שלי מזה כמה שנים.  

הוא בן 77!!! התחיל לרוץ בגיל 71 !!!  

והשבוע הגשים חלום – לרוץ מרתון שני!!!

שנה שעברה הוא סיים מרתון ראשון בחייו! ב 06:16 שעות בפראג.

הקאט-אוף במרתון ריגה הוא 6 שעות.

כשראיתי את הביצועים מהאימונים של יאיר, את כוח הרצון, את הנחישות – ידעתי אנחנו הולכים לעשות את זה שוב והפעם לרדת מ 6 שעות!

כל חברי המועדון המתינו לו עד הסיום. יאיר שיפר את שיאו האישי ב 28 ד' !!! והגיע בזמן של 5:48 ש' – מקום ראשון בקטגוריית גיל והאיש הכי מבוגר שרץ במרתון!!!

אי אפשר היה לפספס את האושר על פניהם של כל המתאמנים כשראו את יאיר חוצה את קו הסיום – זו כוחה של קבוצה! זה כוחו של מועדון!

ואני?

5 ימים של מרוכזים של "מדריך טיולים"/מאמן ריצה/"גננת" (במובן הטוב) – הגיעו לסיומם עת נחתנו בנתב"ג כשכולם בריאים שלמים ומאושרים – ואני הרשיתי לעצמי לשחרר מתח, להירגע מכובד האחריות ולנוח קצת.

עם ישראל חי!