הרבה שואלים אותי את השאלה הזו: על מה אתה חושב כשאתה רץ כ"כ הרבה? 

לשאלה הזו תשובות רבות. לפעמים על כלום, לפעמים על כ"כ הרבה דברים...הרבה תלוי באורך הריצה, במיקום הריצה, בחבר'ה שאתה רץ איתם ועוד ועוד.

קצת רקע על מה שחוויתי הבוקר...

לפני כשבועיים השתתפתי במרוץ "לרוץ איתה" של 15 ק"מ בשדות של עמק יזרעאל. המרוץ הוא לזיכרה של ילדה קסומה ומקסימה שנפטרה  לאחר מאבק במחלה הארורה והיא רק בת 17. ההורים שלה הנציחו את זכרה במרוץ לאחר שהילדה כמה ימים לפני פטירתה שאלה את אמה: אמא, מתי תרוצי? 

כבר 3 שנים שהמרוץ קיים - ואני יחד עם מתאמנים ממועדון הריצה שלי משתתפים בשנתיים האחרונות. 

הבוקר, יצאתי לרוץ ברחובות מודיעין 15 ק"מ ופשוט רצתי עם טליה. קצת אחרי שהתחלתי לרוץ, דמותה של טליה עלתה לי במחשבות, ולאורך כל הריצה היא הייתה איתי. התמונות של הילדה שלא הכרתי, אבל ראיתי הרבה, עלו לי בראש. דמינתי את עצמי רץ בשדות העמק בשבילים שהיא טיילה בהם, הרגשתי קרוב אליה ולהורים שלה מירב ושרון שהם חברים טובים. 

כנראה שהבקשה של מירב בקו הזינוק - רוצו איתה, תרקדו איתה, תשמחו איתה - התגשמה אצלי לא רק במרוץ עצמו אלא גם היום. 

זה מה שחשבתי הבוקר לאורך ה 15 ק"מ בריצה. ואתם? על מה אתם חושבים? 

בתמונה - טליה עם החיוך המדהים.