"

יולי 2017, אני מרגישה צורך לרוקן את המחשבות שלי מהראש עקב משבר,

מחליטה לטוס ליעד קרוב ושיהיה בו ים, חושבת על יוון, רק שזו הפעם הראשונה

שאני טסה לבד.

היעד והתאריך נמצאו באי קוס שביוון. היקום שלח לי טיסה הלוך חזור ב 348 ₪,

שעות טיסה נוחות, מלון 2 כוכבים הכולל שירות "דה בסט", בקיצור לוקסוס במחיר של פרולטריון.

אני מניחה את הדברים שלי בחדר, מתקלחת ומחליטה שהמטרה שלי כאן היא: לא לחשוב.

שוכרת אופניים לשבוע, עוצרת בסופר לקנות מים ואוכל, שמה הכל בתיק ,יוצאת לדרך ומתענגת מהנופים המדהימים, אני מגיעה לחוף שנראה מבודד מאוד, מרחוק ספרתי במקרה הטוב 4 איש, התיישבתי על החוף, מסתכלת על הצבעים שמחליפים המים מתכלת לטורקיז, נושמת את הריח של הים, נכנסת לטבילה ולשחייה, יוצאת רעננה, מתנגבת ומוציאה את המים והכריך, מתעכבת על כל ביס, מחפשת על החול הלח אבנים שטוחות כדי שאוכל להקפיץ במים,

מכניסה את היד לתוך התיק ומוציאה את הסלולר, כן כן, "חוטאת", בודקת חיבור ל Wi Fi, מסתכלת מסביב ואומרת לעצמי: נו באמת... אולי את רוצה גם שקע לטעינה כאן גאונה.

מסתכלת בשעון ועברו 3 שעות שחצי מתוכן מרגישות נפלא וחצי מהן עוברות כמו נצח, הכל נהפך לאיטי, חוץ מהמחשבות שלי שרצות במהירות שלא מביישות אצן שמתחרה באולימפיאדה ומקבל מדליית זהב.

אני לא עושה כלום, למה כ"כ קשה לי לא לעשות כלום? למה זה כ"כ מאתגר לא לחשוב על כלום?

אחרי 6 שעות אני מרגישה שאתגרתי את עצמי מספיק ומחכה לי נסיעה ארוכה באופניים בחזרה למיני מלון האינטימי שלי.

שבוע של טעימות אוכל, רביצה בחופי ים, ישיבה בבתי קפה, ברים ושייט נחתי בארץ וכתבתי לעצמי מרשם:

לא לחשוב 10 דק' ביום , 

להתחיל במינון של דקה ולהעלות בהדרגה   

וחתמתי: מיכל יונה.