כשהייתי בת 10 ניגשתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני רוצה שיקנה לי אופניים משופרים יותר מה-BMX, כי הם כבדים מאוד לנסיעה ויצאו כבר אופניים קלים ומהירים יותר כמו: ראלי ברנר, כאן כבר רמזתי לו רמז עבה איזה אופניים אני רוצה.

אבא שלי שאל: כמה?

אני: מה כמה?

אבא: כסף

האאאא, עכשיו יש מבצע עליהם 400 ₪ , סתם המצאתי מחיר שהוא נמוך יותר,

כדי שהוא יבוא איתי לראות אותם.

לאחר התמדה וניסיונות שכנוע , נסעתי עם אבא שלי לחנות והראיתי לו בדיוק

מה אני רוצה והמחיר היה במבצע 600 ₪ הוא מביט בי ואומר שכרגע זה יקר לו

ושנחכה עוד קצת, האמת שאת הפרצוף המבואס שלי היה קשה להסתיר.

לאחר חודשים ספורים הגענו לחנות וכשנכנסנו ראיתי שהמחיר שהיה רשום על האופניים היה 800 ₪ ,אויש.

פתאום אני רואה את אבא שלי ניגש למוכר, מוציא כסף מהכיס ומשלם לו,

אבא שלי מחזיק את ידית האופניים ואומר לי, קחי .

שאלתי אותו, למה לא קנית לי את האופניים כשהמחיר היה זול יותר?

בתגובה, הוא שאל אותי אם אני מכירה את הסיפור עם החמור? עניתי לו :"לא".

מסופר על ילד שכ"כ רצה חמור ואבא שלו ניגש למוכר החמור ושאל אותו

כמה החמור עולה? אמר לו המוכר 100 לירות ,אמר האבא לבן :" בני אין לי 100 לירות בשביל החמור" והבן היה עצוב.

אחרי זמן מה, ראה הבן שוב פעם את אותו חמור ואמר לאבא שלו:

אבא, זוכר שראיתי חמור ורציתי שתקנה לי אותו ,אז תראה זה אותו חמור,

ניגש האב למוכר החמור ושאל אותו מה מחירו? ענה המוכר החמור 200 לירות, הבן הרכין את ראשו מטה וכשהרים את ראשו ראה את האב מוציא כסף וקונה לו את החמור.

שאל הבן את האב: איך זה שהחמור עלה פחות לא קנית ועכשיו שהוא עלה יותר קנית?

ענה האב, כי עכשיו יש לי.

הבטתי באבא שלי, הוא לא שכח שרציתי אופניים, פשוט לא היה לו באותו זמן, קר שהוא לא שכח והגשים לי את החלום.

המסר שלו היה: 

לא קונים כשזול, קונים כשיש. 

הסיפור הוא חלק מההרצאה שלי לנוער, התגובות מעניינות ומראות על זוויות שונות של תובנה מהסיפור.