"הכפיים שלא שומעים"-מתוך אחת ההרצאות שלי.
- באחד הימים אני מגיעה למתנ"ס בשעה 19:45,נכנסת פנימה ופותחת את אחת הדלתות ושומעת את השקט, בחדר 30 איש ועדיין השקט נשמע, הוא נשמע כ"כ רגוע ושָׁלֵו, פעם ראשונה שאני נכנסתלהרצאה ולחדר שיש בו אנשים ושקט שם, פתאום אני שומעת קול אחד והוא של המתורגמניתשל החירשים, ההרצאה היא לקהילת החירשים.בהרצאה הזאת מציגים אותי ובזמן הזה אני מתמלאת חששות כמו: איך הם ירגישו את המסריםשלי בשפת הסימנים, הרי הקול שלי משתנה בהתאם למלל ודרכו אני מעבירה את המסר והרגש שלי.לאורך ההרצאה אני רואה לפי ההבעות שלהם שהם כן "שומעים" את הרגש ואף את המסר שלי,רק שהם "שומעים" אותי בצורה בלתי מילולית ואני נרגעת מכך שהם יוצרים איתי קשר עין.אחרי ההרצאה אני מבינה ויודעת לפי השאלות שנשאלו , שהם הקשיבו לאורך כל ההרצאה, למסר שלי, לשפת הגוף שלי, להבעות הפנים שלי.הם מוחאים כפיים בשפת הסימנים וזו פעם ראשונה שאני שומעת כ"כ חזק מחיאות כפייםמסתבר שאפשר להעביר קשת של רגשות , תחושות ומסרים גם כשלא שומעים אותנו.
מיכל יונתן
שמי מיכל יונתן, מאמנת אישית להתפתחות והתחלה חדשה. יש רגע בחיים שבו את/ה לא במשבר, אבל גם כבר לא במקום הנכון. הכול מתפקד, היום־יום רץ ובכל זאת, משהו מבפנים לוחש שצריך כיוון חדש. לא דרמה , אלא דיוק.