רועי

בהתחלה חשבתי שהמשחק שלה מה זה דבילי. לא ממש התלהבתי ממנו. לא הצלחתי להיסגר עליו, הוא היה גם כייפי וגם לא ממש. ברור שזה היה כייף כשניצחתי, במיוחד כשבתחילת המשחק הייתי מקבל ישר 2 ולפעמיים 3 קלפים מאותו צבע ישר הרגשתי את הניצחון, אבל במהלך המשחק כשצריך לבצע את מה שרשום על הקלף, אז יש כאלו עם מה זה דברים דביליים. כמו זה "ספר/י למשתתפים על מה את/ה רוצה להגיד תודה".

בפעם הראשונה כשיצא לי את הקלף אז חשבתי מה זה אמור להיות? גם ישר אמרתי לה, מה זה השאלה הזאת על מה אני רוצה להגיד תודה? על כלום. לא קרה כלום כזה היום שיש לי להגיד עליו תודה. היה יום רגיל לגמרה.

רגיל לגמרה? שאלה מרינה. ספר לי בבקשה על היום שלך, אבל ממש מתחילת היום טוב?  אני מקשיבה.

טוב, אז היום הלכתי לבית ספר, שיחקנו כדורגל בהפסקה ואז חזרתי הביתה. עוד קיבלנו היום שיעורי בית גם בחשבון וגם במדעים!  אז על זה אני צריך להגיד תודה? עשיתי כבר את חשבון ובערב אני עוד צריך לסיים את המדעים. אז אין לי פה על מה להגיד תודה, בואי נמשיך ....

רגע, עצרה אותי מרינה, שמה את הקלפים שלה הפוכים על השולחן כך שאני לא אגלה מה יש לה, חייכה אלי ואמרה, בוא נחשוב.

אוף, גם זאתי עם הבא נחשוב שלה. ישר הבנתי שעושים הפסקה והיה לי חסר רק קלף אחד לניצחון, התחלתי להתעצבן, אבל אז נזכרתי שכל פעם שאנחנו כמו שהיא אומרת – חושבים – אני מבין בסוף משהוא אחר ממה שהבנתי קודם וזה תמיד משפר לי את מצב הרוח. עדיין נאנחתי,  הניצחון היה כל כך קרוב  אבל אמרתי לה טוב, בואי.

היום כששיחקת כדורגל, מי עוד שיחק?

שיחקנו אנחנו, ה2 נגד ה4. היום המשחק היה שלנו. את מבינה, אנחנו עכשיו עושים טורניר של ה' ים. ואנחנו ניצחנו!  מה את יודעת! ואני, אני הפקעתי 4 גולים במשחק רנן 3 ואלברט 5, הוא השחקן הכי טוב שלנו.

אז הינה, יש לך כבר 3 אנשים שלהם אתה יכול להגיד תודה ואתה אומר לא קרה כלום.

מי? על מה את מדברת?

יש לך להגיד תודה ל רנן, אלברט ולך, שבזכות הגולים שהפקעתם הכיתה שלכם ניצחה. עשיתם דבר טוב, הובלתם את הכיתה לניצחון ועל זה מגיע לכם תודה?

איזה תודה? מה פתאום? סתם שיחקנו.

אולי סתם שיחקתם, אבל ניצחתם נכון? ועל זה תודה שהיה לכם אכפת והשקעתם ובסוף ניצחתם.

עדיין לא הבנתי על מה היא מדברת אז היא המשיכה - בוא נראה, כשנופל לך העיפרון בכיתה ומישהו מרים לך אותו, אתה אומר תודה?

ברור, אחרת זה לא מנומס. למרות שלפעמים אני שוכח הוספתי.

ומי הכין לך את הכריך היום לבית הספר?

אמא , כרגיל.

ולאימא צריך להגיד תודה?

היא כבר לא הייתה בבית עניתי עדיין לא מבין מה היא רוצה ממני.

 ואם היא הייתה בבית, הייתה אומר?

עניתי לה שכן, אבל ידעתי שגם אם אמא הייתה בבית לא הייתי אומר לה. זה רגיל כזה. אולי באמת צריך להגיד לה תודה על הכריך מדי פעם? היא הרי כל הזמן מכינה לי.

למי עוד יש לך להגיד תודה? המשיכה מרינה

התחלתי להבין למה היא מתכוונת. זה לא אמור להיות משהו ענקי בשביל להגיד תודה. דברים קטנים גם טוב.

אז -   למורה נומי שאמרה לי היום "יופי של תשובה, כל הכבוד!" בשיעור תורה, וליעל שהרימה לי את העיפרון ועוד למאיר שזז הצידה בזמן שיחקנו תופסת בהפסקה הקטנה. בזכות זה תפסתי את נעמה. זהו, אמרתי, יותר לא קרה כלום.

יופי, אמרה מרינה. אתה רואה כמה דברים טובים כבר קרו לך היום? והיום עוד לא נגמר. עד הערב בטח יהיו לך עוד כמה תודות. ואתה אמרת כלום לא קרה, יום רגיל. נמשיך במשחק?

ברור שניצחתי צ'יק צ'אק, כי היה לי חסר רק קלף אחד, רק שלא ידעתי אם הניצחון יכול להיכנס לתודות. מצד אחד תודה שניצחתי, ניסחתי לעצמי מראש ומצד שני כבר דיברתי איתה על הנושא של לנצח בכבוד. אני ארשום את התודה שניצחתי ועוד תודה על זה שניצחתי בכבוד החלטתי,  כי באמת לא השווצתי עם הניצחון.

לשבוע הבא אני מבקשת ממך לרשום כל יום כמה תודות. לפחות 2 או 3 מקובל?  שמעתי את מרינה אומרת.

כן, עניתי, עכשיו כשראיתי שזה בכלל אל מסובך, אז מה אכפת לי?

מרינה

אני זוכרת את הפעם הראשונה שיצא לו  את הקלף "ספר/י למשתתפים על מה את/ה רוצה להגיד תודה" והוא בכלל לא הבין מה עליו לספר. כל מה שענה: כלום, היה יום רגיל.

הסברתי לו את נושא התודות. את התודות שאנחנו אומרים על דברים קטנים מבלי לשים לב. התודה למישהו מהכיתה שעזר להרים דבר שנפל או לחבר מהכיתה שעזר לקום. תודה לאמא על הכריך של הבוקר, תודה על מצב רוח שמח, תודה על יום של שמש או תודה על מילה טוב מהמורה. ברגע שאנחנו אומרים תודה, אנחנו מזהים את הטוב שקורה בחיינו ועל זה אנחנו אומרים תודה.

המשכתי והוספתי שברגע שאנחנו חושבים במודע על דברים טובים שקרו לנו במהלך היום, לאחר כמה שבועות המח שלנו לומד לזהות את הדברים החיוביים שקורים בחיינו ברמת ה תת מודע. כשקורה לנו משהו טוב, אנחנו כבר באופן אוטומטי מזהים את הטוב בזמן שזה קורה לנו. כמה שיותר נחשוב על דברים חיוביים במהלך היום, ככה גם נזהה יותר דברים טובים שקורים לנו בזמן שזה קורה. בדיוק כמו שקרה לך היום, הוספתי, בהתחלה אמרה שכלום לא קרה והיה יום רגיל, ואז ראינו שיש לך מקרים עליהם אתה מכיר תודה,  והיום שלך עוד לא נגמר.

ברגע שאנחנו לומדים לזהות את הדברים הטובים אשר נמצאים בחיינו, אנחנו הופכים לאנשים יותר חיוביים ושמחים.

רועי הקשיב, הנהן, אך ראיתי שהוא לא כל כך סגור  על כל הנאמר. מכיוון שמה שיוצר את השינוי -  זה המעשה, ביקשתי מרועי לכתוב כל יום 2-3 דברים עליהם יש לו להכיר תודה.

רועי חשב לרגע ואז ענה - בסדר, אני אכתוב כמה תודות כל יום. איך בעיה.

היום, חודש לאחר אותו מפגש אני מחזיקה את המחברת שלו עם כל התודות שכתב. בשבוע הראשון באמת היה רושם 2-3 תודות ביום, אבל בדף האחרון אני מסתכלת על התודות מאתמול. רשומות כאן 7 תודות שפשוט זורמות להם מהדף. זה מתחיל עם " תודה שחלמתי חלום מגניב", ממשיך עם " תודה שהגעתי בזמן לבית הספר" ומסתיים ב "תודה למייקל הקרצייה שחפר ובסוף כשירדנו לגינה כייף נורא". גם התודה לאמא על הכריך מופיע אצלו ברמה יום יומית.

את מפגשי האימון אני מתחילה עם אותו משפט  - ספר לי מה קרה אצלך במהלך שבוע? עכשיו כשרועי מספר על השבוע שלו הרבה מקרים מנוסחים אצלו בחיובי. המקרים האלו היו גם קודם בחייו, רק שהוא פשוט לא זיהה אותם.

כשעברנו על המחברת אשר הייתה כמעט מלאה מכמות הדברים הטובים אשר קרו לו החודש רועי חייך ואמר "עכשיו כל יום קורים לי דברים טובים".

ברור, חשבתי לעצמי, הדברים הטובים תמיד קרו לך, רק שעכשיו אתה רואה אותם.