במהלך חיי הייתי נותנת/מחלקת/תורמת דברים שהיו במצב מעולה.

החברים שלי היו שואלים למה אני לפחות לא מנסה למכור, אך אני הייתי שותקת. לא ידעתי מה לענות. אני בעצמי לא הבנתי למה? ככה וזהו!

המקרים לא קרו בתדירות גבוהה, ככה מדי פעם, על הדרך בחיי, רק שבמהלך 20-30 שנה ה ״מדי פעם ועל הדרך״ הצטברו.

לפני 10 שנים הבנתי את ה ״למה״? לפני 10 שנים,  כשילדתי את הבן שלי מוקדם מהצפוי, זיהיתי את הקארמה החיובית.

כבן אדם בוגר ואחראי אני  בהחלט תכננתי לבדוק בתי חולים שונים, לעשות הזמנה מראש של כל הנדרש (לא היה לי מוסג מה בדיוק נדרש, אבל הייתי בטוחה שבחנות כבר יסבירו לי). התכנון  היה כאשר אני אחזור הביתה, כל הנדרש יחכה לי בבית.

אז, ביום חמישי, אני עוד עובדת בסבבה של יום חמישי, מרגישה כמעט פיזית את הסופ״ש ואת הפוך מתקרבים, וביום שבת אני כבר עם ה ״מזל טוב, את אמא  😳  וגם  😀 

ללדת אומנם ילדתי אבל לקנות לא קניתי כלום, וכאן בדיוק נכנסה הקארמה לחיי. ביום שבת לא היה כלום בבית לתינוק אך כשחזרתי הביתה כל מה שהייתי צריכה חיכה לי. היה שם הכל. 2 שקים ענקיים של בגדים לתינוק (אחרי כביסה), עריסה, עגלה, מוצצים, בקבוקים, משחקים וכו׳. כל מה שצריך פלוס פלוס פלוס. כולם השתתפו ועזרו גם אנשים שאני בקושי הכרתי.

מדהים, לא ככה?