ובבית, נאנחה אורית, ברגע שאני מתיישבת להכין את השיעורים אני מתחילה לחשוב על כל מני דברים שקרו היום. כל מני מחשבות נכנסות לי לראש שאין לי שליטה עליהם ואני לא מסוגלת להתרכז!

אז בואי נחזק את שריר הריכוז שלך - הצעתי לאורית. ברגע ששריר הריכוז יהיה חזק יותר כל הרעשים מסביב לא יפריעו לך. נחזק אותו דרך משחק, אנחנו נשחק והשריר יתחזק, רוצה?
מה שם המשחק ואיך משחקים? התענינה אורית
שם המשחק הוא – כן, לא, שחור, לבן, מכירה?
לא, איך משחקים?
אנחנו נמשיך לדבר על איך עבר עליך השבוע אבל... כשאת מספרת אסור לך להגיד את המילים – כן, לא, שחור ו לבן, ברגע שאמרת, נפסלת והתור עובר אלי, ואז לי אסור להגיד את המילים. ברגע שאני נפסלת התור חוזר אליך. המנצחת היא זאת עם מספר פסילות הקטן ביותר. 
יאללה, ענתה אורית, בואי נתחיל.

בהתחלה אורית הייתה נפסלת תוך כמה דקות, אך ככל שהמשכנו לשחק הזמנים בין פסילות התארכו. ראיתי איך בכל פעם שהתשובה הייתה אחת מהמילים האסורות, היא הייתה עוצרת, חושבת ומחפשת את המילה הנרדפת המותרת לשימוש. בתור שלי, ראיתי אותה מאוד קשובה לתשובות שלי בכדי שתוכל לתפוס אותי על חם. ב 10 דקות אחרונות של האימון, לא הצלחתי לפסול את אורית.

ביקשתי ממנה במהלך השבוע לשחק את המשחק לפחות 10 דקות ביום. בעזרת המשחק תתרגלי את שריר הריכוז שלך, הסברתי.

במפגש הבא שלנו התעניינתי מה מצבה בבית ספר.
תקשיבי, ענתה אורית, שיחקתי את המשחק כמעט כל יום, גם עם החברות וגם בבית. בשבת כשנסענו לבקר את דודה שלי, אז שיחקנו בנסיעה, אפילו אחותי הקטנה שהיא רק בת 6 השתתפה.

ואיך הולך עם עבודות בכיתה? החזרתי אותה ללימודים.

נראה לי בסדר. אני בעצמי לא כלך כך מאמינה שזה קורה. עכשיו לרוב אני מסיימת את העבודה של הכיתה בכיתה ואם לא, אז נשארת לי איזה שאלה או שתיים שאני מסיימת בבית. 
כן, הם עדיין מדברים בינים בקול רם ומסתובבים בכיתה ולמרות כל זה אני מצליחה לסיים. גם שיעורי בית כבר לא מבאסים אותי כמו קודם, אני מסיימת אותם הרבה יותר מהר. הבית ספר הזה, בעצם לא כזה נורא כמו שחשבתי הוסיפה אורית וחייכה.