כבר בפתח בית הספר חיכתה הסגנית, בהמשך המנהלת וליד הדלת המורה עם היועצת. כולן התלוננו עליו, סיפרו שההתנהגות שלו בשבוע שעבר הייתה בלתי נסבלת וצריך לעשות משהו בנידון.

הוא ברח לנו ביום שלישי מבית הספר!!! את מבינה? אמרה המורה כמעט בצעקה. את מבינה מה זה אומר אם לא היינו תופסים אותו? רצתי אחריו לפחות חצי שעה.

הקשבתי למה שיש להן להגיד, הנהנתי וחשבתי לעצמי - עכשיו אני רוצה לשמוע ממנו.

הוא הגיע אלי כרגיל בשיעור השלישי ודיברנו קצת על השבוע. ברגע ששאלתי על המקרה, ראיתי אותו כולו מתכווץ ונכנס להלך רוח של התגוננות. ברור, חשבתי לעצמי, מה עוד נשאר לו לעשות?

תקשיב, אמרתי לו, אתה חושב שזה היה בסדר שברחת מבית ספר? – לא, הנהר בראשו

אני לא הולכת לכעוס עליך, לצעוק עליך ולהסביר לך שזה לא בסדר מכיוון שאין צורך להסביר לך מה שאתה כבר יודע ואני חושבת שכבר צעקו עליך מספיק. תקשיב, המשכתי, כשאנחנו מקבלים החלטה על איזה מעשה, אנחנו תמיד מקבלים את ההחלטה הכי טובה בשבילנו לרגע זה עם המידע שיש לנו. אני מבקשת ממך שפשוט תסביר לי מה גרם לך להגיע להחלטה שהדבר הכי טוב בשבילך היה לברוח מבית הספר. על מה חשבת באותו רגע?

ישבתי בסבלנות וחיכיתי לתשובה

טוב, הוא התחיל, אז זוכרת שבאימון איתך את תמיד מסבירה למה זה לא טוב ללכת מכות? את גם הדגמת לי שכאשר אני מתחיל ללכת מכות או לקלל זה מחליש אותי ואני גם ככה הייתי חולה המון החורף. בהפסקה הגדולה אני ועוזי הלכנו מכות בכאילו, הראנו מהלכים שונים אחד לשני שלמדנו בחוג אחרון של לחימה משולבת. את מבינה אנחנו בחוגים שונים, הוא יותר במתקדמים. אח שלו, שהוא כבר בכיתה ו' ראה אותנו חושב שאני מרביץ באמת לעוזי והרביץ לי. ניסיתי להסביר לו, אבל הוא לא הקשיב רק הרביץ וצעק. אני הרגשתי שעוד רגע ואני לא אצליח לשלוט בגוף שלי. ממש ראיתי להחזיר לו, מאוד, ואז נזכרתי במה שאת לימדת אותי. לא כל כך ידעתי מה לעשות, הבנתי שאני לא יכול להישאר בחצר ולא יכול ללכת לכיתה. הדבר היחידי שחשבתי עליו זה לברוח מבית ספר. לא נורא שצעקו, אני כבר רגיל לזה. אם הייתי נשאר ומרביץ, גם היו צועקים.

אני, אני הייתי גאה בו. על זה שהחליט לא להרביץ, על זה שהבין שהוא לא יצליח לשלוט בעצמו והצליח לא להיגרר למכות.  הבנתי שבאותו חלקיק שיניה הוא ראה רק אפשרות אחת – לברוח

אני גאה בך מאוד שהחלטת לא להרביץ, אמרתי לו. עכשיו אתה עדיין חושב שלברוח מבית הספר זה פיתרון טוב? ממש לא, השיב. אז בא נבדוק  איך אפשר לעשות אחרת במקרים דומים בעתיד?

בזה התחלנו את האימון שלנו.