אסף שנא שיעורי בית. הוא ראה בהם עונש. סוג של מאסר עולם שצריך לרצות כמה שיותר מהר, ועל התנהגות טובה אתה משתחרר והולך לשחק.

הוא מאוד אהב את הימים בהם לא נתנו שיעורים, בזמן שימים בהם נתנו היו הופכים אצלו לסיוט.  לפני שהיה מתיישב היה מושך את הזמן כמה שיותר.  למרות שהיה לבד בבית הוא הרגיש לא בסדר עם משיכת הזמן, אך עדיין לא היה מיהר להתיישב ולעשות את השיעורים. אסף ידע בוודאות שברגע שיתיישב להכין את השיעורים הוא ירגיש כאילו נכנס לכלא ללא ידיעה של שעת השחרור.

כשהוא ידע את התשובות רגשות מאסר היו נעלמות והוא היה נסחף בתוך התהליך. ברגעים אלו היה אומר לעצמו שזה לא כזה נוראה. אבל, כשהיה נתקל בשאלה שלא ידע עליה את התשובה הסיוט היה מתחיל.

זה אומר שעכשיו אני צריך לקרא את כל מה שעברנו עליו בכיתה? היה חושב לעצמו, זה המון, הרי בזבזנו על זה שיעור שלם. הוא ראה את שעת השחרור הולכת ומתרחקת. איך לא בא לי על השיעורים האלו, אסף הרגיש שהוא מתחיל להתעצבן. מי בכלל המציא את הדבר הזה? בשביל מה בכלל צריך להכין שיעורים?. אסף הרגיש שהוא תקוע ועם הרגשת התקיעות ישר צצה לה הרגשת הרעב. אני חייב לאכל משהו, חשב אסף והלך לכיוון המטבח. אחרי האוכל הוא היה חייב לשתות, אז קינוח, אז שירותים וכשה"אזים" היו נגמרים, מלת ברירה היה חוזר לשיעורים. השאלה שלא נענתה חיכתה לו באותו מקום בסבלנות. אסף היה מדפדף במחברת, אך ללא הצלחה, היה מדפדף בחוברת, גם ללא הצלחה. נו, איפה התשובה? אסף היה קורא שוב ושוב את כל הטקסט, אך לא ראה את התשובה בשום מקום. אין מה לעשות, חשב לעצמו, צריך לחכות לאימא. מעניין מתי היא תגיע הביתה ומתי נסיים את השיעורים? יישאר לי זמן לשחק? בנוסף שעה וחצי שאני מכין שיעורים לבד, אני מבלה כל ערב עוד לפחות שעתיים עם אמא חשב אסף. לא נראה לכם שזה מאסר עולם?

הסיוט של אסף נמשך עד שיום אחד המורה לחשבון נכנסה לכיתה והודיע שמתחילים חומר חדש. אבל לפני שאני אתחיל להסביר את החומר החדש הוסיפה,  אני רוצה שנעשה שינויים באופן הלמידה. ניסיון לחודש אחד בלבד. אחרי חודש כולנו נחליט אם ממשיכים או לא. מסכימים? הילדים הנהנו, כולם היו מסוקרנים לדעת למה המורה מתכוונת. אז תקשיבו, המשיכה המורה, בזמן שאני אסביר את החומר החדש, אני מבקשת מכם לעקוב אחרי מה שאני אומרת. ברגע שאתם לא הבנתם את הנאמר אני מבקשת מכם להרים את היד. כך אני אבין שזה לא ברור לכם ואחזור על החומר. אחר כך אני אחלק דפים... לא, זה לא מבחן, זו רק בדיקה. אני מסוקרנת לראות מה הבנתם ועל מה אני אצטרך לחזור. כשאחלק את הדפים, אני מבקשת מכם לעבוד בצורה הבאה: תענו לפי הסדר, תרגיל אחרי תרגיל, ותדלגו על התרגילים עליהם את לא יודעים את התשובה. כשתסיימו את כל הדף, תחזרו ותקראו שוב את התרגילים שלא פתרתם. במקרה וגם בפעם השנייה לא הצלחתם לתת תשובה תסמנו את התרגיל בעיגול. אני חוזרת ומדגישה שזה לא מבחן אלא בדיקה של החומר הנלמד.

ממש לא נורא, חשב אסף. עכשיו אני בעצמי סקרן. אסף ישב בשיעור והקשיב למורה, החומר שהיא הסבירה התחיל לעניין אותו. כשמורה חילקה את הדפים עשה בדיוק כדבריה. פתר את מה שידע ולאחר שסיים עבר שוב וראה שישנם עוד כמה תרגילים שהוא מצליח לפתור. לאחר שסיים הופתע לגלות שנשארו לו בסך הכול 3 תרגילים ללא תשובה.  

כשכל הכיתה סיימה, המורה התחילה לעבור על התרגילים. בכל תרגיל ביקשה שילדים שלא הבינו את התרגיל ירימו את היד וכך היא תדע לעבור שוב על החומר. אסף הופתע לגלות שרוב התלמידים בכיתה לא פתרו את אותם 3 התרגילים שנשארו לו.

אולי אני לא כזה גרוע בחשבון כמו שאני חשבתי, חשב לעצמו אסף. את רוב הדברים פתרתי ולא רק שפתרתי גם התשובות שלי היו נכונות, ומה שלא ידעתי אז לא הייתי לבד, רוב הכיתה לא הבינה.

יופי אמרה המורה והחזירה את המחשבות של אסף בחזרה לכיתה. ילדים, כשאני אתן שיעורי בית, תחשבו עליהם כמו על דף הבדיקה שעשינו היום בשיעור ובבית תפעלו באותה צורה. קודם תעברו על הכול ואז תחזרו לנושאים שלא ידעתם לפתור. בשיעור למחרת תגידו לי מה לא הצלחתם ונחזור על החומר. תתייחסו באותה צורה גם לשיעורים אחרים, הוסיפה. תחשבו על שיעורי בית כבדיקה של החומר אשר נלמד בכיתה ואת מה שלא הצלחתם לעשות תגידו למורה.

מאותו יום, שיעורי בית הפסיקו להיות סיוט בעיני אסף. הוא כבר לא הרגיש שהוא נכנס למאסר עולם בזמן שהתיישב להכין שיעורים, אלא היה סקרן  לבדוק מה הבין בשיעור. הוא גילה ששיעורי בית לא גוזלים מנו את כל הערב ויש לו זמן ללכת לחבר, לראות את התוכנית האהובה עליו והכי חשוב המון זמן איכות עם אמא.