אח ואחות שירשו דירת מגורים השכירו את הדירה במשך שנים ארוכות  לשוכרת. השוכרת הגיעה להסכמה עם האחות לרכישת הדירה על ידה במחיר של 250 אלף ש''ח. ההסכמה באה לביטוי בזיכרון דברים שנחתם  רק ע"י האחות בלבד.  לאחר שהתברר לאחים כי יכלו למכור את הדירה במחיר גבוה יותר ניסו להתנער מזיכרון הדברים בטענה כי לא  נחתם ע"י האח. מה תוקף זיכרון הדברים ?

ואלה עיקרי העובדות

אח ואחות ירשו מהוריהם דירת מגורים בת שלושה חדרים. במשך שנים הם השכירו אותה לשוכרת, שבשנת 2012 ביקשה לרכוש אותה. במשך כמה חודשים התנהל בין הצדדים משא ומתן, ובסופו האחות והשוכרת חתמו על זיכרון דברים אצל מתווכת.

זיכרון הדברים כלל את כל הפרטים הרלוונטיים לרכישת הדירה, כגון מועד הפינוי, שמות הצדדים, המחיר המוסכם לרכישה – 250 אלף שקל, ופיצוי מוסכם של 25,000 שקל במידה שלא יחתמו על חוזה סופי. האח, שלא נכח בפגישה, ביקש מהמתווכת שתשלח לו במייל העתק מהמסמך, וכך היה.

חודש לאחר מכן היו אמורים הצדדים להיפגש במשרדו של עורך דין כדי לחתום על החוזה, אולם האח של השוכרת נפטר, והפגישה נדחתה. מספר ימים לאחר מכן שלחה האחות מכתב לשוכרת בו ציינה כי אינה מתכוונת להאריך לה את חוזה השכירות, וביקשה כי תפנה אותה בסוף השנה. בינתיים התברר לשוכרת, כי האחים מכרו את הדירה לקונה חדש שהציע עבורה 360 אלף שקל.

השוכרת פנתה לעורך דינה, שהודיע לאחים שהפרו את זיכרון הדברים, ולכן עליהם לשלם לשוכרת את הפיצוי המוסכם. האחים סירבו לשלם לשוכרת את הפיצוי המוסכם והגישו נגד השוכרת תביעה לבית משפט השלום בנצרת בטענה שלא פינתה את הדירה בזמן, מה שגרם להם לנזקים כלכליים כיוון שהיו צריכים לפצות את הקונה של הדירה.

השוכרת טענה כי האחים הם שהפרו את זיכרון הדברים, שהוא למעשה חוזה מכר תקף ומחייב, ואף הגישה תביעה נגדית וביקשה מבית המשפט שיפסוק לטובתה פיצויים מעבר לפיצויים המוסכמים.

האחים טענו מנגד שהם לא אמורים לשלם פיצוי מאחר שחסר בזיכרון הדברים פרט מהותי – ההסכמה של האח כבעל מחצית הדירה. הם טענו כי האחות חתמה על המסמך מבלי להבין מה המשמעות שלו, ובניגוד לדעתו של האח, שחשב שאפשר למכור את הדירה ב-40% יותר.

בית המשפט סבר כי זיכרון הדברים במקרה זה היה מפורט דיו כדי להיחשב לחוזה מחייב. נכללו בו תנאים חיוניים ומהותיים כגון זהות הצדדים, תיאור הדירה, התמורה המוסכמת, מועדי התשלום והמסירה.

בית המשפט סבר שאין לייחס משמעות גדולה לכך שהאח לא חתם על המסמך, מאחר שהאחות נהגה בדירה "מנהג בעלים" ופעלה בשם שניהם – בידיעת האח ובהסכמתו. השופט גם קבע כי היא הבינה היטב את תוכן זיכרון הדברים ומשמעותו, וסירב לקבל פרשנות אחרת להתנהלותה. בנוסף נקבע כי התובעים לא הוכיחו שהנתבעת פינתה את הדירה באיחור, לכן דחה את תביעתם.

מאחר שהתובעים לא קיימו את זיכרון הדברים, קבע השופט כי הם נהגו בחוסר תום לב כלפי הנתבעת. לפיכך נפסק לטובת השוכרת הפיצוי המוסכם בסך של 25 אלף ₪ ועוד 15 אלף ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. 

מסקנה – לא להיחפז  ולחתום על זיכרון דברים לפני שבדקתם היטב את הנכס, זהו חוזה לכל דבר ועניין.

הכנס טקסט כאן