מתי ייחשב הסכם ממון בין בעל ואשתו, במסגרתו מעביר הבעל את חלקו בדירת מגורים לרעייתו, כהסכם פיקטיבי למראית עין, שנועד אך ורק להבריח את רכושו של הבעל מפני נושיו?

ואלה עיקרי העובדות: בני זוג רכשו בשנת 1993 דירת מגורים והיא נרשמה על שם שני בני הזוג באופן שווה ביניהם (להלן "הדירה הראשונה"), אך כעבור 4 שנים העביר הבעל מחצית מהדירה הראשונה הרשומה על שמו ללא תמורה לאשתו, כך שהאישה הפכה להיות הבעלים של כל הדירה הנ"ל. זמן קצר לאחר מכן מכרה האישה את הדירה הראשונה ורכשה דירה אחרת אשר נרשמה מלכתחילה ע"ש האישה.

הבעל אשר ניהל את עסקיו באמצעות חברה בבעלותו נקלע לקשיים כספיים ועקב כך הוגשו נגדו תביעות כספיות ע"י שני בנקים ובעקבות כך גם נפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל לטובת הבנקים. הבנקים הגישו בנוסף תביעות לביהמ"ש למתן צו הצהרתי כי הבעל הנו בעלים של מחצית מהדירה הרשומה ע"ש אשתו וכי העברת מחצית מהדירה הראשונה בין הבעל לאשתו, ללא תמורה , היתה העברה פיקטיבית שנועדה אלא להבריח את רכושו מפני נושיו וביניהם הבנקים. לפיכך התבקש ביהמ"ש להצהיר כי הבעל הוא הבעלים האמיתי של מחצית מהדירה הרשומה ע"ש האישה. מנגד טענו בני הזוג כי העברת הזכויות ביניהם בדירה הראשונה היתה העברה אמיתית הנובעת מחתימת הסכם ממון ביניהם כבר בינואר 1996 בעקבות בעיות קשות שהתעוררו בחיי נישואיהם.

ביהמ"ש קובע כי על התובעים (הבנקים במקרה זה) הנטל לשכנע ולהוכיח כי כבר בעת חתימת הסכם הממון, הדבר נעשה כחלק ממהלך מתוכנן של הברחת רכוש מפני נושי הבעל. ביהמ"ש קובע כללים או סימנים למירמה לפיהם ניתן להוכיח הברחת רכוש שלא בתום לב כגון: חדלות פרעון של מעביר הזכויות, קשרים קרובים בין המעביר לבין מקבל הזכויות בנכס, איום בתביעות כנגד החייב, חשאיות הפעולה, שמירת הנאה וחזקה בנכס של מעביר הזכויות וכו'.

ביהמ"ש קובע כי הבנקים לא הוכיחו שכבר בעת חתימת הסכם הממון נקלעה החברה של הבעל למצב של קשיים ואף לא ננקטו שום פעולות משפטיות ע"י הבנקים באותה עת. בנוסף מציין ביהמ"ש כי לבני הזוג הסבר סביר ומניח את הדעת באשר לנסיבות חתימת הסכם הממון ביניהם, משבר בחיי הנישואים. חיזוק נוסף לכך שהסכם הממון היה אמיתי, מוצא ביהמ"ש בעובדה כי בהסכם נקבע כי הבעל יהיה זכאי לקבל מאשתו 20% מהתמורה שתתקבל ממכירת הדירה במקרה וזו תימכר לפני שילדיהם המשותפים יגיעו לגיל 18.כמו כן לא כל הנכסים של הבעל הועברו לאישה אלא רק חלקו בדירה וגם זאת בסייג האמור לעיל. לפיכך לא הוכח במקרה זה כי העברת מחצית מהדירה בין הבעל לאשתו היתה למראית עין ולפיכך דחה ביהמ"ש את תביעת הבנקים.     הכנס טקסט כאן