משחקי ילדות -אבן ריחיים או אבן משחזת?

נתחיל עם תרגיל קצר, רשמו את כול משחקי הילדות ששיחקתם וליד כול אחד מהם תנו ציון, אהבתי או לא אהבתי. אחר כך רשמו זיכרון אחד נעים ממשחקי הילדות וזיכרון אחד לא נעים.

    משחקי הילדות שלנו הם חלק מעיצוב ההתנהגות שלנו כבוגרים. למדנו להיות או להיות חלק מקבוצה שונה שהיא לא המשפחה הגרעינית שלנו, קבוצה שלא אנו בחרנו ,לא את הילדים ולא את המנהיגים (הגננות) . במהלך שנות ילדותנו והתבגרותנו למדנו להשתלב בקבוצה זו, קבוצת השווים. לחלקנו זיכרונות הילדות הם נעימים ולחלקינו הם כאב הנמשך עד היום . 

   כילדים אין לנו עדין את החוסן הנפשי להתמודד עם דחייה .לא תמיד ,הבית היה מכיל וקשוב למרות זאת היום כבוגרים יש לנו את האפשרות לזהות את הכאב הקדום הזה ולטפל בו.

באחד המפגשים בקליניקה שלי, סיפר לי מטופל שהיה אז בראש "החבורה" כי כדי לשרוד הוא היה צריך להמציא כול פעם תעלולים מסוכנים יותר ויותר, זה היה הייחודיות שלו בקבוצה תעלולן-לוליין. עד היום כבוגר החבר'ה מצפים ממנו להמשיך להיות כזה. הכעס הוא על הנזק שגרם בילדותו לאחד החברים והנזק שהוא גורם לעצמו כשהוא לא מצליח להשתחרר מהזהות הזאת. התפקיד הזה ניבחר על ידי ילד כדי לשרוד בקבוצת הווים והיום כבוגר נפתחו בפניו עוד אפשרויות להגדרת העצמי וכמובן גם עוד מעגלי כוח.

כבר בילדותי אהבתי להיות "אחות" כששיחקנו משחקי מלחמה. הבנים היו יוצאים לקרב ואני הייתי מחכה לפצועים. לדעתי חלק מהתפקיד היה תרוץ לא לרוץ איתם בשדות, כבר אז ספורט לא היה הבחירה שלי, אך לטפל בכאב כן.

בסדנא שלי "הילד בן 30" אני מדברת על עולם ילדותנו שמכתיב לנו עד היום את הבחירות שלנו ובאלו אמצעים אנו יכולים לאחסן אותו "בבוידם" בארכיון .

איזה משחקים אתם אהבתם?

זהרה לוין מטפלת בשיטת מוח אחד, אקסס בארס, ביופידבק .

מעבירה סדנאות בתחומי השינה והחלומות, ניהול כעסים, ירידה במשקל ,ילדים בן 30 ועוד.

 050-5236587