בתהליכי העבודה במוח אחד אנחנו נעים אחורה אל העבר וקדימה אל העתיד.התנועה הזאת קיימת בכול מפגש.זאת תנועה מחשבתית מודעת בה אנו נעים אסוציאטיבית ומדלגים מזיכרון לזיכרון עד שנגיע אל אותו יום בו אימצנו לנו דפוס ,אמונה שאינם משרתים אותנו יותר.לדוגמא:"תקשיב לאבא שלך הוא יודע הכי טוב" אולי משפט זה נכון ומתאים כשאנו בני 6-12 אבל כשגדלנו והפכנו להורים אנחנו בהחלט יכולים להתיעץ אבל לא לקבל מרות טוטאלית.

התנועה קדימה תהיה לבחור התנהלות חדשה ,דרך חדשה לקבלת החלטות שמתאימה לנו לניהול החיים העכשוויים שלנו.

כדי לשחרר את האמונה המגבילה אלינו קודם כול לזהותה, ולהתבונן בה מתי היא נוצרה? מי היה מעורב? במה היא שמרה והגנה עלינו? מה היתרונות שלה וגמה החסרונות? ההתבוננות הזאת לפעמים כואבת,כואבת עד דמעות,כואבת עד כאב פיזי למשל בכתף ימין בשכמה.

בתהליך העבודה שלנו אנחנו נשלב את המודע,הבחירה החדשה עכשיו עם זיכרון העבר והגוף,שבוא נישמרים גם כן כל הזכרונות שלנו. כל זיכרון רשום לנו כמחשבה,רגש והשרירים שהיו מעורבים גם עם זה שרירי העיניים שפנו מטה במבט של עלבון או צער.גם אם זאת השכמה הימנית שכואבת שוב ושוב כי זאת הדרך של הגוף להזכיר לנו זיכרונות שלא טופלו.

כול כאב הוא צלצול להזכרות בנושא שעדין לא טופל.

אתם מוזמנים להתקשר ולקבוע פגישה -ערב העלאת זיכרונות.

זהרה לוין 050-5236587