ככה סתם באמצע החיים האלרגיה מופיעה.גרוד קטן ומעצבן שמתפתח לשלפוחית שמתפשט על חלקים נירחבים של הגוף. בלי התראה ועל פניו בלי שום גורם,טריגר שמעיר את הגירוד. הפיתרון הוא כדורים שבהחלט נותנים מענה.אך ישנה גם דרך אחרת,הדרך ההוליסטית שרואה את האלרגיה כמנורת אזעקה של הנפש הפצועה שצועקת:" נו כבר מתי תטפלי בזיכרון הכואב הזה?"

בראיה ההוליסטית אנו מחברים את הגוף לנפש למחשבות לרגשות לזיכרונות מהעבר שעדין מנהלים אותנו.זיכרון ישן של כאב רגשי ימשיך לנהל את חיינו עד שאנו נצליח שוב "להקשיב" לחלק זה לברר מתי הוא נוצר ומה לא היה שם כדי להקל,לעזור,להיטיב איתנו אז. את מי רצינו שיבוא לעזור לנו בשעת מצוקה, ולא הגיע?

במוח אחד אנו יודעים ,דרך בדיקת טונוס שריר לנפות את גורמי האלרגיה ולתת התאמת מזונות.כמו כן אנו מחפשים את הקוד הרגשי ש"התעורר לחיים" .אלרגיה לפי ראית מוח אחד מופיעה כשאנו שוב חשים לא מוגנים,העור לא יכול יותר להגן עלינו מפני האחרים מפני הסביבה ,העור מודיע כי מערכת ההגנה שוב ניפרצה.

אותם זיכרונות שהתעוררו להם לפתע אחרי 50 שנה ויותר מגיעים דווקא ברגע שטוב לנו שאנו מרגישים שהגענו "לנאות דשא" רק אז ,שאנו בטוחים ,הזכרון יוצא לפעולה כי אנו כבר בטוחים שנוכל להתמודד איתו. 

בתהליך העבודה אנו מאתרים האם יש אלרגיה למזונות וחומרים.השלב השני הוא לברר איזה זיכרון התעורר בצורה לא מודעת ושהגיע הזמן לדבר איתו,להקשיב לו לשמוע אותו ללטף אותו ואף לחבק.

מטופלת שהגיעה אלי הייתה בשנות ה60 לחייה,על פניו חיים נפלאים,קרירה מזהירה,ילדים טובים,חיים עשירים ומלאי תוכן.בתהליך הצלחנו להבין כי האלרגיה פרצה אחרי מות אימה.ובמהלך המפגשים היא סיפרה על זיכרון קדום מכיתה א בו האם מתאשפזת לתקופה ממושכת ,אז לא אמרו לילדים מדוע וגם לא הירשו להם לבקרה וככה בגיל 7 היא מוצאת עצמה ללא האם האוהבת והמגנה.

מסע זה הסתיים בשכיחות נמוכה של התקפי האלרגיה