מיינדפולנס והצל שרודף אחריך.

ליאת הגיעה אלי לראשונה לפני כשלוש שנים כאשר התמנתה לתפקיד סמנכ"ל בחברת הייטק. המינוי היה משאת נפשה ולשם כוונה שנים רבות את כל מסלול התפתחותה. את החלום על בית קטן בכפר גנזה כדי לגור בקרבת מקום לארגון בו עבדה. בגיל 37 היתה רווקה כי תכל'ס-ממש לא היה לה מקום לזוגיות כלשהי.

היא ארגנה לעצמה חיים מצויינים ומרופדים-רכשה דירה באחד המגדלים מול הים, חיי חברה ערים ובסך הכל-החיים נראו כמחייכים.

ועכשיו, כשסוף סוף תשוקתה התגשמה היא נתקפה חרדות ופיק ברכיים. וככה הגיעה אלי.

"עכשיו אני מפחדת מה יהיה אם אאכזב, מה יהיה אם אכשל.

ובכלל...התפקיד הזה עוד יותר תובעני וטובעני ומה עם זוגיות? השעון הביולוגי מתקתק...., במשפט השני הדמעות הציפו אותה וכל הפגישה היא בעיקר בכתה כשאני מקשיבה ומאפשרת לה להיות מי שהיא באותו רגע. או כמו שאמרה :" לשם שינוי בלי שאני צריכה להיות המוצלחת, החזקה, המצחיקה , היפה..המושלמת".

בתהליך שעברה אז התחברה לעוצמות שלה, התאמנה על מיומנויות ניהול ותקשורת ולאט לאט התבססה בתפקיד ואפילו התחילה להנות.

השבוע היא חזרה .

מתיישבת על הכורסא בקליניקה ומספרת שהכול בסדר. היא מצליחה בתפקיד ומערכת ביותר. מקבלת בונוסים אדירים. מצליחה להוריד את הרגל מהגז כי האימון של שלפני שלש שנים השאיר אותה מצוידת במיומנויות ניהוליות אימוניות המאפשרות לה להאציל סמכויות ולשחרר מעצמה. מספרת שבאיזשהו שלב התעורר הרצון העז לזוגיות וכדרכה-אין יעד שלא תכבוש. היום יש גם זוגיות נפלאה , החודש עוברים לגור ביחד והיעד הבא הוא ילד.

ואני מחכה לרגע שבו אבין מה המטרה האימונית.

ואז זה מגיע: "יש לי לכאורה הכל. לכאורה ..הכל בסדר. ובכל זאת-אני לא מאושרת. בכל זאת-אני מתוחה, לא ישנה הכי טוב . הכי מדויק- אני רוצה לחייך. רוצה להרגיש אושר מבפנים".

כל כך מוכר...כמה הרבה מהחיים אנחנו ממשכנים למען עתיד טוב יותר. כי אולי כשהילדים יגדלו/כשיהיה כסף/כשאתחתן/כשאעבור דירה/כשתהיה לי זוגיות/כשאפרד מהבן זוג/....../....../.......

והמקום הזה לעולם לא מגיע. אנחנו נעים לעבר האושר הנכסף, לעבר השקט והוא נע מאיתנו.

כפי שאמר איינשטיין-לעשות שוב ושוב אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות זה אי שפיות.

אם כך-מה הטעם להציב עוד מטרות ולצפות שבהגשמתן יגיע האושר?

אולי כדאי לנסות , לתת צ'אנס לאפשרות למצוא את האושר מבפנים. עכשיו. כי אושר זה לא רגש. אושר זה לא משהו מבחוץ . אושר זה כשיש אפשרות להיות עם מה שיש עכשיו. עם אותה מציאות חוצפנית ככל שתהיה.בלי להיאחז ובלי להתנגד.

ובאופן פרדוקסלי, דווקא אז התודעה מתבהרת והשמיים הכחולים מציצים מבעד לענני המחשבות , האחיזות והתשוקות המרחיקים אותנו מהעובדה שטבעי לנו להיות מאושרים.

לפי הבודהיזם אושר זה peaceful mind.

כשהתודעה מפסיקה לרצד בין המחשבות על העבר לבין התשוקות של העתיד. מדיטציה מאפשרת את היציבות הזו כי כשהגוף עוצר ויציב, כשהמכל יציב כל מה שבתוכו לאט לאט נרגע ומתיצב.

מיינדפולנס זה אימון בלהיות בנוכחות עם מה שיש בלי שיפוטיות ובלי לרצות להגיע לאנשהו. ואז נחשפים הפטנטים , המנגנונים של התודעה המרצדת עד כדי שלפעמים מחפשים דרכים לטשטש כמו אכילה, עישון או התמכרויות אחרות. קשה להיות בשקט כי אז שומעים את מהחשבות הדוהרות . במיינדפולנס לומדים להישאר עם המחשבות, להתבונן בהן בלי צורך לעשות משהו, בלי צורך לפתור ובלי לפחד מהן. אין צורך לאכול. אפשר להישאר ולגלות שהמחשבות הן לא עובדות. .

במיינדפולנס לא משתמשים בשום פטנטים מיוחדים ואין פעלולים מסעירים.

אין שום תפאורה ולא מנסים לקחת את התודעה למחוזות אחרים שיהיו נעימים . קסם המיינדפולנס הוא בפיתוח היכולת להיות עם מה שיש. בהתחלה על הכרית ואחר כך לאט לאט היכולת הזו מתפתחת גם בחיי היום יום.

וזו הגדולה. כי כשניצבים מול מצבי חיים אי אפשר לקחת הפוגה ולדמיין חוף ים פסטורלי ובחיים אין אור שאפשר לעמעם כדי שיהיה יותר נעים ורך. החיים מאירים לנו ישר בעיניים בפרוז’קטור. זה מה שלומדים במיינדפולנס. פשוט להיות עם מה שיש באותו זמן  ולייצב את המיכל

ליאת הגיעה לנקודה כזו בחיים שהבינה שדי לה להמלט מהמחשבות כי ממילא ככל שהיא נמלטת מהצל הצל רודף אחריה. כשהיא נמלטת מהר גם הוא מאיץ אץ צעדיו.

רק כשעוצרים גם הצל עוצר.