18.3.17 היה מופע מיוחד מאוד עבורי. סוג של השלמת מעגל, של השלמת התהליך. הם ישבו בקהל , מתרגשים , מחכים לשמוע, לחוות את המופע שלנו. ואני פרפרים בבטן. לא יודעת איך הם יקבלו את הסיפור שלי את נקודת המבט שלי האם ייפגעו האם ייכעסו כתבתי להם לפני. ככה כדי להכין אותם: "הוריי האהובים חשוב לי להגיד לכם לפני שאתם מגיעים למופע היום, שכל מה שאני אומרת על הבמה הוא מנקודת מבט של ילדה ואיך תפסתי את הדברים כילדה. אין בזה שום דבר כדי להאשים או לכעוס או לפגוע בכם. אני אוהבת אתכם מאוד ומודה לכם על הכל בלי הרבה מילים בסוף המופע הם חיבקו, אמרו שהם גאים, ש"ההצגה ראויה לשבח" :) שאני אמיצה, שאושר שלי זה אושר שלהם ואני מצידי כתבתי להם: הי יקרים שוב תודה שבאתם. כמו שאתם מבינים שחררתי את הילדה הקטנה (טוב לא לגמרי יש בי את רוח השטות שלה מדי פעם) ועשיתי שלום עם עצמי ועם תחשות ההקטנה וחוסר שייכות הרבה מהתהליך הזה אני יודעת איפשר ומאפשר את הקירבה המשפחתית המחודשת שנוצרה לאחרונה ואני שמחה על כך מאודדדדד. הכי כיף לקום ולהיות 😘 אני ושלושת גיבורי הסיפור שלי