קדימה/אחורה ענין של בחירה

בת הזקונים של המשפחה, הילדה, האחות הקטנה שכולם "אמורים" לפנק. נשמע כמו התחלה מבטיחה, לא? כזו שאמורה לייצר עבור אותה ילדה סביבה מוקירה ומעריכה, שממנה אמורה לצמוח אישה לתפארת.
אז זהו, ששנים של חיים לצד אחות מחוננת שקפצה שתי כיתות, שדורשת בלי סוף כי "מגיע לה" והיא יותר טובה מכולם ושום דבר לא ימנע ממנה להשיג את מה שרוצה ושנים לצד אח עצלן, לא עוזר ולא לומד, שלוקח את כל תשומת הלב האפשרית מהורים שמנסים להניק אותו יותר משהעגל רוצה לינוק מייצרים תדמית מנצחת של ה"ילדה הטובה". זו שעוזרת ומכבדת ועושה הכל ולו רק שלהורים שלה יהיה טוב וקצת שקט גם אם זה בא על חשבונה.
אחרי שנים של הרגל לרצות ולהיות נחמדה ולוותר על עצמך ולא לבקש עזרה ולא לבקש אפילו חוג בשביל עצמה מובילים בבטחה את אותה ילדה קטנה להרגלים של ויתור, של סימני שאלה שעם הזמן הופכים לסימני קריאה של "האם אני שווה מספיק?!" שמובילים לחוסר העזה אפילו במקומות בהם היא בוטחת בעצמה.
טבועים בנו איש איש בתחומו תדמיות מנצחות מסוגים שונים. תדמית מנצחת של "הכל בסדר", של ליצני הכיתה, של השקטים והמופנמים וכן אפילו של מלכות הכיתה. רבדים של מסיכות והגנות והעיקר לא להעיז פן ניכשל. זאת לצד תסכול מצטבר על חוסר מימוש עצמי, בינוניות ואכזבה מסביבתינו ומעצמנו.
מתי אפשר להתחיל מחדש? האם אפשר להתחיל מחדש? האם אפשר לעשות אתחול מחדש כמו במחשב למכונת ההרגלים המשומת היטב שלנו? זו שאימנו אותה כל כך טוב לארוך השנים? לפעמים עשר שנים ולפעמים גם שלושה עשורים, חמשה עשורים ואפילו יותר או פחות מזה
תשובתי המושכלת והמנוסה לכך היא כן. אפשר ובגדול. הכל תלוי קודם כל בבחירה שלנו. הרצון שלנו להסכים לוותר על אותם הרגלים מעכבים אותנו מלהשיג את חלומותינו, שאיפתינו ורצונינו.
ההסכמה שלנו והבחירה שלנו לשים רגע בצד את המסיכות וההגנות ולהעיז ולהתנסות ולהסכים לעשות אחרת. לא עוד לוותר על עצמינו, לא עוד לשבת בצד ולשים את האחרים לפנינו. להיות מוכנים לנסות ולעשות משהו שונה ממה שאנחנו רגילים כמו לבקש לעצמינו במקרה של אותה אחות קטנה, לחלום ולהגדיר סדרת פעולות שיקרבו אותנו לחלומותינו.
בקיצור פשוט להתחיל מחדש. דמיינו את עצמכם כתינוקות. צאו מתקופת הוולדות בו אתם שוכבים על הגב כמו תינוק ולא עושים כלום ולהתנסות. בהתחלה בזחילה וכשביטחונכם עולה התחילו לשבת ואז זיחלו על ארבע בזהירות אבל עם הרבה סקרנות ואחר כך נסו לעמוד ואז ללכת, עם הרבה תמיכה ולבסוף רוצו. שעטו קדימה לעבר המטרה. בהצלחה.
נס טקסט כאן

בת 47 ילידת 20.7.69 אמא לשלושה בני 24, 20, 18 נשואה לשמוליק מהנדס אלקטרוניקה ממונה בטיחות מחוז דרום בחברת חשמל , סגן מנהל מחלקה בהכשרה האקדמית ד"ר לכימיה 20 שנות ניסיון בתעשיה הכימית כולל: *עבודה במש
