ערב ט"ו בשבט היה אתמול,

חג הפירות,כמו שקוראים לו בלדינו,

חג משפחתי,מעורר בי נוסטלגיה.

אחד החגים שאימי אהבה מאוד 

וזה מלווה אותי כל השנים,

למרות שהיא לא איתנו כבר עשרות שנים.

היא הצליחה לטעת בנו את תחושת ה"ביחד" של המשפחה.

את השמחה וההערכה לשפע שהוגש על השולחן.

פירות טריים ויבשים בצבעים וריחות ומגוון טעמים.

ההערכה לטבע המניב לנו כל טוב ויופי.

לכאורה,חג קטן,

אצלי הוא קשור ברגש עמוק,זיכרון וחוויה של משמעות.

כדאי לכולנו ליצור אבני דרך כאלה של רגש ,חוויה ומשמעות,

אלה הדברים שיקחו ילדינו איתם לחייהם וינחילו הלאה.