בתקופה האחרונה החלה התעוררות וערנות סביב אבחון יתר של הפרעות קשב וריכוז. האם באמת אחוז גבוה כל כך מתוך אוכלוסיית הילדים והנוער לוקה בבעיות קשב או שאולי המצב הינו שכל קושי ,בעיה , קצב אחר, קשיים רגשיים מאובחנים כהפרעת קשב ? האם הבעיה טמונה בקשב של הילדים? אולי בקשב של מערכת החינוך? האם הבעיה הינה באיבחונים? ברצון בפתרונות מהירים? איך נדע למקד את הבעיה? ואיתה למקד את הפתרונות....
אז מה נעשה כאשר יתחילו להגיע תלונות מבי"הס על ילדנו? מה נעשה כאשר ישלחו אותנו לעשות אבחון להפרעת קשב?
הדבר בראשון שאני ממליצה לעשות הוא לנשום ולא להיבהל... יש להבין שהפרעה בקשב משמעותה קושי ביצירת קשב וריכוז לאורך זמן, בעיקר כשמדובר על למידה שאינה חוויתית . חשוב להבין שכאשר יש הפרעה בקשב כל גירוי , כל רעש, מהווה הסחה אשר אינה מאפשרת לשמור על רצף בקשב. 
ישנן סיבות רבות ונוספות אשר אינן מאפשרות קשב ואשר אינן הפרעת קשב. עלינו לפתח כהורים התבוננות אוביקטיבית על ילדנו ולנסות ולראות מהיכן מגיע הקושי ביצירת קשב לאורך זמן . האם זה בגלל הפרעת קשב או אולי:
תנאי הלימודים בכיתה?
תנאי הלימודים בבית?
קשיים ורעשים רגשיים?
שינויים ומעברים?
מחסור באסטרטגיות למידה?
או שבאמת זו הפרעת קשב כלומר חוסר איזון כימי ברמת הדופמין במוח. רמת דופמין תקינה במוח שומרת על יכולת של קשב, ריכוז ומצב רוח. רמות נמוכות של דופמין פוגעות בזיכרון, בקשב ומגבירות דיכאון וחרדה חברתית. 
לפני שאתם רצים לאבחון , לפני שאתם נלחצים אני ממליצה לכם להתבונן על התנהלות ילדכם בבית : איך הם מתארגנים ? איך מצליחים לשמור על סדר וארגון? האם מצליחים לסדר את החדר? האם מצליחים לארגן תיק לביהס? האם מצליחים ליצור תקשורת חיובית בתוך המשפחה? איך הם מתמודדים עם שינויים ? האם מתנתקים ובוהים? האם מצליחים להתרכז בפעילויות מסוימות? קחו לפחות שבוע של מעקב מסודר , רשמו לכם מה אתם רואים , נהלו מעקב והתבוננו על ילדכם. לימדו להכיר את ההתנהלות שלהם , שימו לב לפרטים הקטנים. 
לאחר שתפתחו עוד רמה של התבוננות והכרות עם ההתנהגות וההתנהלות של ילדכם נסו לעזור ולתמוך בהם לפני ההליכה לאבחון והעזרה התרופתית. 
חשוב לציין שהדרך הטבעית להעלאת רמת הדופמין במוח הינה פעילות גופנית! חשוב לעודד את הילדים לעשות פעילות גופנית כלשהיא לפני או תוך כדי פעילות הדורשת מהם קשב. למשל נסיעה באופניים לפני בי"הס או לפני הכנת שיעורי בית , קפיצה בטרמפולינה ל10 דקות רצופות , הליכה רגלית או ריצה מסביב לשכונה. כל אלו יעזרו לילדכם להתמודד עם פעולות הדורשות מהן קשב וריכוז. ניתן גם באמצע הכנת שיעורי בית לעשות הפסקה לפעילות פיסית ואז להמשיך. 
מה עוד ניתן לעשות:
1. לימוד אסטרטגיות של תכנון זמן: כתיבת סדר יום חודשי , שבועי ויומי , מתוך מחשבה ותכנון של מה חשוב ומה דחוף , מה חייבים לבצע מייד ומה ניתן לדחות . 
2. לימוד אסטרטגיות של סדר וארגון: צ'ק ליסטים למינהם לדוגמא: רשימה של כל מה שצריך להיות בתיק בי"הס , רשימה של כל מה שצריך להיות בתיק לחוג וכו 
3. הבנה שלנו שעלינו לתזכר ולתמוך ללא כעס וללא ביקורת . לדוגמא: לתת התראה של חצי שעה לפני יציאה מהבית ואז רבע שעה לפני ובסוף 3 דקות לפני . התראות אלו נועדו לעזור לילד/ה להתארגן עם הזמן . עלינו רק לתזכר את הזמנים ללא כעס. 
4. לימוד של אסטרטגיות למידה העוזרות לקחת שליטה על הלימודים . לדוגמא שלבים בלימוד למבחן : קריאת החומר בקול רם , קריאת החומר פעם שנייה וסיכומו בכתב , למידה בקבוצות קטנות תוך כדי דיון על החומר , קריאת הסיכומים וכו'. 
5. הרבה חיזוקים חיוביים על הצלחות!! חיזוקים חיוביים על התנהגויות רצויות וחיוביות ולא רק ביקורת ומשוב שלילי על חוסר הצלחה וכישלונות. 
6. הסרת גירויים מיותרים בסביבת הלמידה : בכיתה: לשבת מקדימה קרוב למורה, למידה בכיתות וקבוצות קטנות, למידה חוויתית . בזמן הכנת שיעורי הבית: ללא טלויזיה ברקע, ללא מוסיקה ורעשים, שולחן נקי מגירויים נוספים, הפסקות בהן יש תנועה פיסית וכו'.
7. תשומת לב לתקשורת חיובית יותר , פחות ביקורת , לדבר במשפטים קצרים וחיוביים , תוך שימת דגש על היש בהם . 
לדעתי חובתינו ההורית היא לתמוך בילדנו בתהליך הצמיחה שלהם כבני אדם עלינו לאפשר לילדנו לצמוח ולגדול תוך כדי הכרות אמיתית עם היכולות שאיתם נולדו. עלינו לעזור להם להכיר את העוצמות ואת החולשות שלהם , לדעת את עצמם ולשאוף ולהפיק ממי שהם את המיטב. 
עלינו להכיר את מגבלות המערכת בה הם מתחנכים וגם ממנה להוציא את המיטב. עלינו לעזור לילדנו להכיר את המגבלות והחולשות שלהם לצד העוצמות והחוזקות שלהם באופן שיאפשר להם להתמודד עם דרישות היותם תלמידים במערכת החינוך. ניתן להעזר בהוראה מתקנת ללימוד אסטרטגיות למידה , ניתן לקחת תוספי מזון טבעיים כמו אומגה 3 התומכים ביצירת קשב וריכוז , ניתן ללכת להתאמן אצל מאמנים אישיים אשר מאמנים להעצמה אישית וללקיחת אחריות על האני, וגם במקרים אשר בהם יש אבחון נוירולוגי של הפרעת קשב וריכוז חשוב ללמד את הילדים לנהל את ההפרעה ולא להיות מנוהלים על ידי ההפרעה. לדעתי יש לתת ריטלין כמוצא אחרון ולנסות שהילדים יעברו את גיל ההתבגרות , בו מתרחשים שינויים כימיים והורמונליים רבים בגוף, לפני שמתחילים לקחת את התרופה על בסיס קבוע. 
הטיפ המשמעותי ביותר שברצוני לתת לכם ולכולנו כהורים הוא לאהוב את ילדנו כמו שהם, לנסות ולהתמקד באור שלהם , בהצלחות שלהם , לעודד אותם לחזק את הכישרונות שלהם שיוכלו לחוש הצלחה וחיזוק הביטחון העצמי. בצורה זו נאפשר להם להתמודד בצורה מיטבית עם הקשיים שהם פוגשים בחייהם.
בהצלחה ובאהבה! ואני מוסיפה לפוסט הנפלא הזה שיש לבדוק לפני הכל את מצב הברזל בגוף הילד, בדיקת שמיעה וראיה. לפעמים הם מקור הבעיה והפתרון לה.

אני רק רוצה להזכיר שלפני שמזיזים לילדים את הסביבה, את הרעשים, את הקבוצה הגדולה ואת כל השאר - מלמדים אותם שהם אלה שמנהלים את הקשב והריכוז שלהם. אף פעם אל נוכל לסדר להם את העולם בדיוק כפי שיהיה נוח להם, אבל אם הם יודעים לנהל את הקשב והריכוז של עצמם - הם בעלי הבית....

שרי זומר
יד ביד-אימון ילדים,נוער והורים
0544-633715
https://www.facebook.com/sarizommer4u