אז חדי העיין שקראו את הפוסט של מה לא לעשות בטח שמו לב שהמסרים הלא נכונים מתחילים בדרך כלל ב*אתה*. זה יוצר תחושה של הפניית אצבע מאשימה. מה שמביא להתנגדות או התגוננות. אנחנו מחפשים תקשורת ושיתוף פעולה.
הכלל הראשון והכי חשוב בתקשורת נכונה הוא:
1. לדבר במסר "אני". לתאר מה אני מרגישה ולמה אני מצפה. למשל: לא נעים לי לבוא הבייתה ולמצוא כיור מלא כלים. יעזור לי מאוד אם תשטפו אותם.
2. להשתמש במילות סייג ולא באמיתות מוחלטות, למשל: לדעתי, נראה לי ש... אני חושבת ש... ולא ב: לא עושים. ככה לא מדברים.
3. להתייחס למעשה שניתן לשינוי ולא לתכונות אופי. להתייחס למעשה ולא לעושה. למשל: האופן שבו דיברת היה לא נעים ולא אתה חצוף.
4. לתת הערות ספציפיות מדוייקות ולא הכללות. למשל: התנהגת בצורה בוגרת כאשר.... אמרת משהוא חשוב כרגע... ולא: אתה אלוף, מלך, חכם או ילד טוב.
5. כאשר מישהוא משתף אותנו במשהוא. לבדוק מה הוא צריך כרגע. שנגיב או שרק נקשיב. פשוט תשאלו.
6. לתת לגיטימציה לרגשות. לא להגיד: זה שום דבר, מה את מתרגשת מזה? אלא: אני מבינה שזה קשה לך. אני מבינה שזה כואב.

ויש עוד.... אבל אפילו אם תבחרו רק סעיף אחד מהרשימה הלא פשוטה לביצוע הזו. ותתאמנו עליו השבוע. יהיה לכם ולסובבים אתכם יותר נעים וקל.
אשמח לשמוע מכם אם התנסתם ומה היו התוצאות.
שבת שלום.