לא לשים תיוגים על הילד, או במילים אחרות: הפרדת העושה מהמעשה. 
כדי שהילד יתפתח לאדם בטוח בעצמו, בוחר את דרכו, חשוב שלא נקבע אותו בתוך מסגרת עם כותרת. כמו: עצלן, שקרן, עקשן. וגם לא מצליחן או טוב לב. יכול להיות שהוא התעצל היום, או שיקר. זה המעשה. זה לא אומר שכך ינהג בכל פעם. אנחנו לא רוצים שתהיה לו רק דרך אחת לעשות דברים, אנחנו רוצים לאפשר לו את הגמישות ואת הבחירה בכל פעם מחדש. תיוגים חיוביים הם לכאורה טובים, אך ילד "מצליחן" ימצא את עצמובמצוקה קשה אל מול כישלון. והילד ה"מוותר" ירגיש מאוד רע כשיירצה לשמור לעצמו את החטיף או המתנה שקניתם לו. מותר גם להיכשל לפעמים, מותר גם ללמוד לנוח, או "להתעצל". מותר להיות מגוון של דברים ובכל יום לבחור להתנהג אחרת. גם לנו מותר.
איזה תיוגים עולים לכם כרגע בראש? אשמח לראותם בתגובות. האם הם חיוביים או שלילים בעינכם, והאם תוכלו לראות גם אפשרות שתיוג חיובי הוא שלילי ולהיפך?