" כל מצוקה ואיום הם כמו התכווצות בגוף. כל עוד הגוף מכווץ על ידי מצוקה, הוא לובש את צורתה. גוף מתמודד עם הקושי בשעה שהוא הנו הקושי. רוב האנשים מניחים לגופם להתכווץ אל תוך התבנית של השיבושים בחייהם ולהיות אנדרטה לכל הדברים הלקויים, בכל רגע ורגע" יוג'ין ג'נדלין, פסיכולוג-פילוסוף ומייסד גישת ההתמקדות מסע מזמן ילדות נולדתי בקיבוץ ואת שנות ילדותי ונעורי העברתי בחינוך המשותף. הקיבוץ,מתוך אידיאולוגיה וצרכים של קום המדינה, דגל בכך שהילדים שייכים לכלל. גדילתנו,חינוכנו,הדאגה לצרכנו חלה על החברה השוויונית-משותפת-הקיבוץ. . בילינו בבית הילדים את רוב שעות יומנו שכללו : ארוחות,מקלחות,הכנת שיעורי-בית,שינה ופעילויות חברתיות נוספות. השעות בהם שהינו עם הורינו, הסתכמו בין 16:30 עד 19:30 בערב ו..חזרה לבית הילדים. סדר יומנו הזכיר,לעיתים, את סדר יומו של חייל בצבא ואין פלא שבעבר הקיבוצניקים היו חיילים מצטיינים,הם פשוט היו מתורגלים לכך... אני מנסה להבין את הסיבות שהניעו אותי ללימודים מחודשים של טיפול בכלים של מחשבת הגוף, כיוון שכבר רכשתי לעצמי מקצוע שאהבתי,מורה לאומנות. מבינה שהסתובבתי שנים רבות בעולם,ללא תחושת גוף. תחושות וחווית גוף בסיסית,אינטימית,אישית,נשית היו חסרות לי. מבינה,בדיעבד, שהשארתי את הגוף שלי בקיבוץ: -גופי השתייך,למטפלות הרבות, שקלחו וחפפו את ראשי-הן עשו זאת ביסודיות רבה. -גופי השתייך, לגננת ולשומרת הלילה, שאמרו לי לילה טוב ולמטפלת שהעירה אותנו בבוקר. -גופי השתייך, לסנדלר שתפר את נעלינו.הוא בדק גם מקומות סמויים ,מוצנעים וחבויים בגופנו, כיוון שלא היו אמא ואבא שישגיחו עלינו... -גופי השתייך, לקבוצה המשותפת והשוויונית איתה גדלתי.. מסיבות אלו ונוספות התנתקתי מגופי. (..."כדי לא להרגיש את הפגיעה. החוויה הטראומתית נרשמת בגוף ולא מרפה. ישנה תחושה של דיבוק שלא ניתן להשתחרר ממנו. הילדה נפגעת כשאישיותה לא הייתה מבוססת. כך מתפתחת זהות שלילית המבוססת על אשמה , בושה , שנאה עצמית, תחושת שונות .כל זה יוצר את הדימוי העצמי של האישה הבוגרת"...אורלי שטיינבך-פסיכותרפיה גופנית). למרות שלמדתי אומנות,חינוך והתקדמתי, ליוו אותי שנים רבות תחושות של חוסר ביטחון, חוסר שייכות,ניתוק ,בלבול, חוסר בעמוד שדרה ,דימוי עצמי ודימוי גוף נמוך שניהלו אותי. עם אבחון דרך כף הרגל והטיפול במגע והקשבה דרך הגוף עברתי מסע ארוך. חוויות של כיווץ,רעד,פחד,אטימות ונוקשות שהיו קיימות בגופי משתחררות ואיתם אמונות,רגשות,מחשבות כובלות ומגבילות. ו...התחלתי לקבל את גופי מחדש -לסמוך על עצמי,על תחושות הבטן שלי,הגבולות הפנימיים והחיצוניים מתחזקים,אני לומדת להיות ברצון שלי להשפיע,להוביל,להנהיג את חיי.השמחה שבי גדלה. . היום אני מטפלת,מורה ומנחה בכלים של הקשבה לגוף,דרך הגוף ושפתו,מחשבת הגוף,דמיון מודרך ומשלבת שיחה. בטיפול אני שמה דגש רב על איזון בין חיזוק המשאבים של האדם לבין עיבוד הזיכרונות הכובלים. הדרך בה אני מטפלת מאפשרת שיקום היכולת לוויסות עצמי ושיקום הגבולות שנפגעו. בטיפול אני משלבת בין כלים וגישות שונות המאפשרות לאדם לגעת בפנימיות שלו, להתחבר למהות שלו. זהו המקום בו אנו יכולים להקשיב לעצמנו, לצרכים שלנו, להחליט החלטות נכונות, להיות יותר מחוברים לעצמנו ולגופנו וללמוד להנות מכך. בגוף הזה יש גם הרבה שמחה ועונג. מוזמנים ומוזמנות להצטרף אלי ולעשות איתי מסע להתפתחות וצמיחה אישית. מסע קצר או ארוך. מסע בו נבחן ביחד מה יקדם את הצמיחה האישית שלך,מה אתה רוצה לשנות במהלך חייך ולחילופין מה אינך רוצה לשנות. מסע של סקרנות,מוכנות לשאול שאלות,פתיחות,לחקור וללמוד על החיים-כל אלה הינם שותפים חיוניים לתהליך. מזמינה אתכם לפנות אלי בכל שאלה,בקשה,טיפול,אבחון,יעוץ. באהבה איילת