לא פשוט, התהליך הזה... עליתי על רכבת הרים.רגע נוסקת, נושקת לחופש, אושר גדול. וברגע הבא- נופלת, מתכווצת, פוחדת מההתרסקות...אוכלת בשביל להרגיע את החרדה... מסכימה להיות מטולטלת. מתמסרת. סומכת על התהליך. סומכת על עצמי. מרגש, לסמוך על עצמי... מרשה לעצמי לאכול הכל.יש רק חוק אחד: הכל מדווח. אין ביס שלא נרשם. מנהלת רישום מדויק.מה אכלתי, והכי חשוב, למה אכלתי. לחם עם גבינה קפה רעב. ארוחת בוקר מעדן כעס תפוח מתח פתיתים. הרגל. ארוחת צהריים, למרות שלא הייתי רעבה. שניצל כנ"ל עוד שניצלון בעצם הייתי צמאה בננה מתח פרוסה עם גבינץ התנגדות פרוסת גבינץ כעס, התנגדות קפה ועוגיה אכילה חברתית. כי כולם אוכלים בבית הקפה. סלט ארוחת ערב, למרות שאני לא רעבה לחמניה עייפות מסקנת ביניים: מתח והתנגדות הם שחקנים ראשיים בדרמה הזאת. מפתיע. לא מתאים לתדמית שיש לי על עצמי...לא חשבתי שיש לי כל כך הרבה מחשבות מתנגדות. כועסות. על כל מיני שטויות...אני כועסת ואוכלת. "מענישה" את מי שאני כועסת עליו. אני כבר אראה לו מה זה! ...כן. זאת מחשבה הגיונית. המשימה לשבוע :"קבלת החיים, קבלת האחר, קבלת עצמי." משפט שלמדתי מזמן, כשלמדתי לימודי ימימה. אז לא כל כך הבנתי. היום ברור לי שזה המפתח לטפל בחוסר האונים הזה שהמצאתי לעצמי.