לא פעם שואלים אותי קוראים או חברים – "לא חשוב לך כמה קלוריות יש במתכון מסויים?" או "איך את שומרת על המשקל שלך? את סופרת קלוריות או נקודות?"

אז באמת, פעם, כשהייתי ב"שומרי משקל" עסקתי בספירה וחישוב בצורה מאוד קפדנית. לאט לאט שחררתי את החשבוניה, ובמקביל העברתי את המטבח שלי לבישול בריא. היום, היתרונות הבריאותיים חשובים לי יותר מה"שמירה", ובמקביל, המשקל שלי עומד באותו מקום כבר כמה שנים טובות.

הנה כמה סיבות להשתחרר מספירה ולאמץ הרגלים אחרים, בריאים:

1. קודם כל, הספירה מוציאה את ההנאה מהאכילה. נכון שבהתחלה היא מספקת מסגרת להערכת הכמויות, אבל לאורך זמן היא מעייפת. אני מעדיפה לאכול בחברותא ובכייף בלי לעמוד כל הזמן על המשמר.
2. כשסופרים, נוח יותר לאכול משהו ארוז שהקלוריות שלו כבר מחושבות, מאשר אוכל אמיתי. אבל אוכל הוא לא רק הערך הקלורי שלו, ולמוצרים המעובדים או הארוזים פחות ערך תזונתי מאשר למזון שאנחנו מכינים בעצמינו, מחומרים טריים שאנחנו יודעים מה הם.
3. אחד הדברים הכי חשובים בעיני: כשאוכלים לפי ספירה, מאבדים את הקשר למנגנון הרעב והשובע. אנחנו רוצים להפסיק לאכול כשאכלנו מספיק, ולא כשהגענו למכסת הקלוריות. כדי לזהות את הנקודה הזו של השובע, אנחנו צריכים להקשיב לגוף בתשומת לב, ואז לעצור.
4. וגם, ספירה והפעלת כח הרצון טובים לטווח הקצר. בטווח הארוך אנחנו נשארים עם אותן בעיות שגורמות לנו לאכול יותר מדי, וחוזרים לאותם מקומות שוב ושוב.

אז מה כדאי לעשות במקום?

אחד הדברים שכדאי לעשות הוא לאכול בצורה מודעת. Mindful eating זה נקרא.
הכוונה לאכילה איטית, תוך התייחסות לטעם, למרקם ולהנאה מהאוכל. 

במקביל, יש התיחסות לתחושת המלאות, תוך נסיון ללכוד את הנקודה הזו של השובע. אחרי שמתאמנים על זה כמה זמן, אפשר להרגיש את הביס המדויק שבו מרגישים שמספיק. השלב הבא הוא לעצור במקום הזה ולא להתעלם ממנו. אני מודה, לפעמים אני עוצרת, ואז בוחרת להמשיך. אבל אז לפחות אני יודעת שזו אחריותי.

ועוד טריק קטן אבל יעיל: לאכול כל ביס בנפרד. להניח את המזלג, ללעוס הרבה (יש הסופרים 60 לעיסות) ולבלוע. את הביס הבא לקחת רק אחרי שבולעים. בצורה כזו אנחנו מאטים את קצב האכילה ומפרידים בין הביסים. אנחנו לא שואבים את המזון אלא באמת אוכלים. יש לנו גם אפשרות לעצור, ולהחליט שמספיק, כי המזלג ריק, ולא עמוס ומחכה שיתפנה מקום בפה.