יוסף חיים אלטרמן - צלם אומן - מלווה ריגשי - פסיכותרפיסטזהב

נעים מאוד, שמי יוסף חיים אלטרמן. אני צלם, מנחה קבוצות, מלווה רגשי ופסיכותרפיסט ממוקד טראומה והתמכרויות. במבט ראשון, אלה עשויים להיראות כמו עולמות שונים. עבורי, כולם נולדו מאותו המקום - הרצון לראות את האדם שנמצא מולי, לפגוש את מה שהוא מביא איתו, וליצור מרחב שבו הוא יכול להיראות באמת. אל הצילום הגעתי עוד בילדות, מתוך האהבה ליופי ולעוצמה שמצאתי בטבע ובבעלי החיים. אבל בדיעבד אני מבין שהמצלמה הייתה עבורי הרבה יותר מכלי לצילום. היא הייתה כלי הגנה. היא אפשרה לי להיות נוכח בעולם, ובו בזמן להישאר מעט מאחור. היא הייתה כלי תקשורת בתקופות שבהן לא תמיד ידעתי לדבר. היא הייתה גשר ביני לבין אנשים, דרך להתקרב אליהם, להתבונן בהם, להרגיש אותם ולפגוש אותם דרך העדשה. ובמובנים רבים, הצילום גם הציל את חיי. הוא נתן לי מקום, זהות, משמעות ודרך לבטא את מה שלא תמיד הצלחתי לבטא במילים. כשהתבגרתי, למדתי בבתי ספר מובילים לצילום, עבדתי לצד צלמים מהמובילים בארץ, התנסיתי, למדתי והתמקצעתי. מאז שנת 2008 אני מתפרנס מצילום. בתחילת הדרך צילמתי כמעט כל רגע משמעותי בחיים - הריונות, בריתות, בר ובת מצווה, עליות לתורה, חתונות ואפילו יום הולדת מאה אחד. בהמשך לקחתי את האהבה לאנשים, את היצירתיות, הניסיון והמקצועיות אל התחום העסקי. במהלך השנים התמחיתי בצילום כנסים, אירועי חברה, הרצאות, הפקות, אירועים עסקיים, צילומי תדמית ופורטרטים. כיום אני מעניק פתרונות צילום כוללים לחברות הפקה, משרדי פרסום, ארגונים, חברות וגופים ציבוריים, ומוביל צוותי צילום בשטח מתוך יכולת לראות גם את התמונה הגדולה וגם את הפרטים הקטנים. אבל הדרך שלי לא הסתיימה מאחורי המצלמה. ככל שהעמקתי במסע האישי שלי, בהחלמה, בהתמודדות ובמפגש עם החלקים השונים שבתוכי, הבנתי שאני רוצה לפגוש אנשים גם בלי העדשה בינינו. המשכתי ללימודי פסיכותרפיה ממוקדת טראומה והתמכרויות, הנחיית קבוצות, פסיכודרמה, פלייבק, תקשורת מקרבת וכלים נוספים לעבודה רגשית. כיום אני מנחה קבוצות ומעגלי גברים, מעביר סדנאות תהליכיות ומלווה אנשים בתהליכים רגשיים פרטניים. אני עובד עם טראומה, התמכרויות, חרדה, בושה, אשמה, גבולות, מערכות יחסים, משברי חיים והחלקים בתוכנו שלמדנו להסתיר, להשתיק או להרחיק. אני לא מגיע אל העולם הזה רק מתוך ספרים ותעודות. אני מגיע מתוך הדרך. מתוך המקומות שבהם הייתי צריך ללמוד בעצמי לבקש עזרה, להישאר, להרגיש, לקחת אחריות, לפגוש כאב ולבנות מחדש אמון בחיים. אני לא מתיימר לדעת עבור האדם שמולי מה נכון לו. אני מאמין ביצירת מרחב בטוח, אנושי ולא שיפוטי, שבו אפשר לעצור, להתבונן, להקשיב לקולות השונים שבתוכנו ולפגוש גם את מה שנמצא מאחורי המסכה. היום אני מבין שהצילום והליווי הרגשי אינם שני מקצועות נפרדים. בשניהם אני עובד עם אנשים. בשניהם אני מחפש את הרגע האמיתי. בשניהם נדרשים רגישות, נוכחות, הקשבה, סבלנות ויכולת לראות מעבר למה שמופיע על פני השטח. המצלמה לימדה אותי לראות אנשים. הדרך האישית שלי לימדה אותי לפגוש אותם. והעבודה הרגשית לימדה אותי להישאר איתם גם מול המקומות הכואבים, המורכבים והנסתרים. בין אם אני נמצא מאחורי המצלמה, בתוך מעגל או בחדר ליווי אישי - אני מביא איתי את אותו הלב. לב שמאמין שלכל אדם יש סיפור. שלכל חלק בתוכנו יש סיבה. ושכאשר נוצר מפגש אמיתי, מדויק ובטוח, משהו חדש יכול להתגלות. במרווח שבין הגלוי לנסתר, מתאפשר מפגש חדש.f-p.co.il