באחד מאירועי העליה לתורה האחרונים שצילמתי הסתיים קטע הקריאה בתורה , כל האורחים עברו לחדר האירוח שצמוד לבית הכנסת , העברתי את תיק הצילום , האם והאב של חתן בר המצווה נעמדו ליד עמדת הבלונים המעוצבת , אחת הדודות ניגשה , נתנה נשיקה וחיבוק ושאלה : איכן החתן ? האם סרקה עם העיניים ואמרה לעברו : בוא תצטלם עם הדודה , והחתן שזה עתה רק סיים את השיא של האירוע שהוא מתכונן אליו בחצי שעה האחרונה , בדיוק פתח פחית זירו כדי לשתות , ראיתי איך הבעה של תסכול יאוש וחוסר נעימות עוטפת את פניו .

אמרתי לחתן בחיוך , תוך כדי שאני עומד בינו לבין ההורים והדודה שפיספסו את התמונה הגדולה הזו ומסמן להם עם היד , מאחורי גבי תנועת המתנה , זה בסדר תשתה , תנוח רגע , אני אשוחח רגע עם אבא ואמא , ואדאג שאחר כך נצטלם גם עם הדודה . 

הסתובבתי להורים עם אותו החיוך ואמרתי להם ולדודה שהחתן צריך רגע , לשתות , לנוח , להרגע , ושגם להם  כדאי לשבת לאכול אוכל חם , ואחר כך נמשיך להצטלם , אני כאן ולא הולך עד שלכולם תיהיה תמונה עם החתן . 

אני יכול גם לומר להורים או לאורחים , מה שלא כלכך נעים לחתן לומר 
ולהראות להם את התמונה הגדולה יותר שהם בלי כוונה מפספסים . 

​