אורלי רביד - חיבוריםזהב

היי דפנה. פתיחה טובה בעיני היא פתיחה ששוברת את הקרח עם הקהל, לטובת אווירה טובה וחמה, עם צחוקים ושותפות גורל. לשם כך מרצים מרבים לחשוף סיפורים אישיים, להתוודות, להיות אישיים, להתבדח ולעשות כל דבר שיהפוך את גוש האנשים שמולנו לקבוצה שם "שותפות גורל" לפחות לשעה קרובה....

היי אילנה. כמה שזה נשמע מצחיק - כשחוטפים בלק-אאוט, הכי חשוב זה לא להילחץ ולשמור על התנהגות נינוחה וחייכנית עד שהבלק עובר. אם את בהצגה - אני ממליצה לך לחזור על השורות האחרונות שוב ובד"כ אוטומאטית ממשיכים הלאה. אם את בהרצאה, ניתן להעיף מבט בניירת או לציין בטבעיות שפרח לך השם ושתחזרי לנושא כשתזכרי. בדרך כלל הבלק מסתדר תוך דקה או שתיים. אפשר גם להתייעץ עם הקהל אם זה שם או אירוע ידוע. אגב, אם הבלק הוא תמיד סביב אותה נקודה - ניתן להכין מראש אמצעים שיזכירו נשכחות. כך למשל היו רושמים למרלין מונרו טקסטים על הסט וכנ"ל לאליזבט טיילור

היי נורית. אני נתקלת הרבה בשאלה הזאת. אני בעד תכנון פרזנטציה מראש והעברתה ללא סטיות מרובות. הסיבה - תוכלי להיות קשובה לקהל שלך במקום בעיצומה של הרפתקה עם גבולות היכולת שלך. איך ומה עושים כדי להגיע למצב זה? בעיקרון אין תחליף להכנה מדוקדקת. שלב ראשון מכינים כרטיסיות טובות, מצגת וחומר רקע שמכניס את המסר שלך למסגרת הנכונה ואז חוזרים על המסרים המרכזיים שוב ושוב עד שהם יושבים טוב בראש. שלב שני - לתפוס "קורבנות" ולהתחיל להרצות להם את תורתך. אם עצרו אותך באמצע - נא לחזור לשולחן להמשך עבודה. שלב שלישי - ליטוש המסרים: להוסיף סיפור מבדח, ציטוט, אנקדוטה מעניינת או בדיחה.

הדגש החשוב ביותר בעיני הוא היכולת ליצור דיאלוג בגובה העיניים עם הקהל שלך. בדיאלוג הכוונה היא ליכולת להתחבר לנקודות שמציקות לקהל שלך, ולדבר אותן כאילו זה סיפור חייך. למשל קהל שמתמודד עם משכנתה גבוהה מידי, נאלץ לוותר על חוגים לילדים וסרטים בחופשים והם שואלים את עצמם איך להסביר לילדים שזה בשבילם ועבור עתידם.

היי יערה. שישים שניות בנויות משלושה חלקים: א. מי אני והגדרת התפקיד שלי ב. סיפור, אירוע, מבצע, טיפ, הצגה או מידע משולחן העבודה שלך המתאר מה את עושה. ג. הפניות שאת מעוניינת לעשות. בהצלחה:)

כמה מחברי הטובים הם אנשי תקשורת וותיקים. עם זאת - ממש לא צריך קשרים על מנת להיכנס לתקשורת. מה שצריך זה סיפור טוב.

הנה חמישה שלבים להתגבר על פחד קהל וכל מיני סימפטומים נילווים שאני ממליצה: צעד 1: לכתוב מה שאתם רוצים להגיד מילה במילה. זה צעד המונע דחייינות של הרגע האחרון. צעד 2: לסמן את המשפטים החשובים ולכתוב על כרטיסיות או במצגת ממוחשבת. זהו צעד אשר יחזיר את הבלבול שמאפיין פחד קהל למקומו בשלום.צעד 3: להקליט את עמכם עם שעון: כך תוכלו לשמוע את הקול שלכם, לבדוק נשימה נכונה בסוף משפט, משפטים קצרים הנאמרים בצורה ברורה. והכי חושב: לבדוק את הזמנים. בלבול זה גם לדבר סחור סחור. שמעו אם המשפטים שלכם מתחילים ומסתיימים באותה שורה וכי שאתם מגיעים לעיקר המסר בסוף הדף הבא. צעד 4: להתאמן מול המראה או בפני מצלמת הוידאו: אך לא בפני חברים. אחרת תגלו למחרת שהיו הרבה צחוקים ובדיחות אבל אתם לא יודעים מה אתם צריכים להגיד. צעד 5: תתאמנו בכל רגע אפשרי. דברו לעצמכם את המצגת בדרך המכונית, בבית לפני השינה, בכל רגע פנוי. התכונן עד הרגע בו תשכחו שזה חומר מדוקלם והמילים יחלחלו ויהפכו לחלק מכם. זה הרגע בו אתם מוכנים להופיע בזירה. זהו תהליך שאורך בין 4 ימים לשבועיים במהלכו הטקסט מוטמע בפיו של הדובר כאילו הוא נולד איתו.