הוא לא ממצה את הפוטנציאל שלו / אורנה טוקר
כשאומרים "ילד מחונן", מייד נדלקות כל נורות ההערצה, וילד הפלא נדון מעתה והלאה לשאת על כתפיו הרכות את כל החלומות והציפיות של הסביבה לגביו.
בעבודתי רבת השנים עם מחוננים, הסתבר לי שלהרבה ילדים מחוננים, הדברים אינם כה פשוטים והם אינם זורמים" בקלות כפי שמצופה מהם. מסתבר שאינטליגנציה גבוהה אינה בהכרח ערובה להצלחה בכל, לפתיחת דלתות והזדמנויות ולכניסה אוטומטית לנאס"א (למשל), כפי שנהוג לחשוב.
בשיחות רבות מספור עם הורים ומורים של ילדים מחוננים, שמעתי שוב ושוב את המשפט: "הוא לא ממצה את עצמו"...
חוזרת על עצמה ההנחה ההורית שאומרת:
נְמָרֵק לילד המחונן שלנו את המוח, בעזרת חוגים מאיצי מוח, מכינה לגן, לבית הספר, לחטיבות ולמבחני הצטיינות. נרשום אותו ללימודים אחרי הצהריים במסגרות כמו אלברטו ומופת כהוספה לבית הספר, נרשום אותו ללימודי נגינה, שחמט, ג'ודו, בלט ולכל מה שתחרותי והישגי. ככה נמרק ונמרק את מוחו עד שיבריק כיהלום נוצץ, שבו נוכל להתהדר, ככרטיס הביקור שלנו.
לכל זה, יש להוסיף גם את המאפיין המרכזי של ילדים מחוננים, והוא רצון בלתי נלאה לעסוק בדברים קוגניטיביים ולהצטיין תמיד... (מה שגורם להורים ולמורים להעצים במודע ושלא במודע צורך זה).
אבל במהלך הפיתוח הקוגניטיבי המסיבי כל כך, המוח לא פנוי לעסוק בעניינים חברתיים ורגשיים ולפתח כישורי חיים כגון הבנה נכונה של קודים חברתיים, קריאת מפה חברתית וחיזוק ההיבטים הרגשיים שאינם קשורים ללימודים.
מה שקורה בפועל הוא, שכל ההישגים והתחרותיות האלה גורמים לילד לנבול מרוב ציפיות של הסביבה ממנו ושלו מעצמו, במקום לפרוח.
זה מאוד מחמיא להורה, ילד מוצלח. ילד כזה הוא כרטיס ביקור יוצא מהכלל להורה. אבל ילד שלא היה לו מתי להשתובב, להתנסות במעשי קונדס, להיכשל פה ושם, להגיד לא רוצה ולא מתאים לי ולהמשיך ברוגע ובטוב למשהו חדש – לא יצליח לפרוח ולפרוש כנפיים. הילד הנבול הזה, יהיה בסופו של דבר כרטיס ביקור שההורה יבחר להצניע.
ילדים מחוננים רבים מתויגים וממוינים כ"לא נורמטיביים" מפני שהקשיים החברתיים – רגשיים שהם חווים, אינם מוכרים למערכות השונות. כאשר היכולות החברתיות והרגשיות של הילד מקשות עליו, הוא לא יצליח למצות את הפוטנציאל הטמון בו. מסתבר, שלא מעט ילדים מחוננים הם תת הישגיים, לא תקשורתיים, ומסתבכים חברתית וגם התנהגותית.
בייעוץ שלי אני מנחה איך לקבל את הילד כפי שהוא. בונה ארגז כלים עם ההורים, שיעזור להם לקיים אתו שיח נכון, ולהעניק לו הבנה, רווחה נפשית ומקום מוגן לעבד את החוויה שלו. מנחה איך לשאול אותו מה הוא צריך ומה הוא מבקש, במקם לבקר, להטיף ולהוכיח אותו עוד ועוד...
בעבודה שלי אני מתמקדת בהדרכת והנחיית הסביבה של הילד, ופחות בילד עצמו..
בסופו של דבר, הילד חוזר מהטיפול (שעה בשבוע) אל סביבתו הקבועה שהיא הורים/ משפחה מורחבת/ כיתה/ מורים/ חברים. סביבה שבה הוא אינו מוצא את עצמו, והיא משדרת כלפיו חוסר אונים ותסכול או דחייה. לכן,
אם לא נטפל בסביבה, איך נעזור לילד?
ילד- פלא ייעוץ והדרכה להורים לילדים, בעלי אינטיליגנציה תקינה ומחוננים, אשר אינם מסתדרים עם בית הספר. ייעוץ לילדים בעלי יכולת ללמוד, שאינם מגיעים להישגים הנדרשים. ייעוץ לילדים מחוננים ובכלל, , המתקש