בתפילה וברכה לאיחוד כל בית ומשפחה בישראל 🙏🏻💜
לכבוד יום המשפחה שיחול מחר, אני רוצה להקדיש לכולנו שיר שכתבתי לפני מספר שנים, בתפקידי כמנהלת בחינוך הבלתי פורמלי.
השיר נכתב מתוך צורך להדהד את ערך המשפחה – כערך חשוב לקיומנו ולהגשמתנו המלאה.
ערך שלפעמים נשכח בשגרת היום-יום, שבו אנחנו לוקחים כמובן מאליו את נוכחותם של הקרובים לנו: "הם כאן", "הם שלי", "הם איתי", "הם יחכו לי"…
המלחמה והתופת שעברנו כעם, החל מה-7.10, לצערי הדהדה ביתר שאת את ערכו של ערך המשפחה מהמקום הכואב והעצוב.
מתפללת עבור כל משפחות החטופים שהאיחוד עם יקיריהם, במהרה יגיע.
מאחלת לכולנו, ללא יוצא מן הכלל, לחזור לשגרה מבורכת ומאחדת, שתאפשר לנו לחוות את יקירנו ואהובינו תוך מימוש הערך המשפחתי בצורה מאוזנת ומוערכת כל יום מחדש. 🙏🏻💜
תודה לך ילדי שלי/ סיגל אלחמיאס
" יום המשפחה שלי דפק לי בדלת...
לעצור לרגע ממירוץ החיים
לנשום... להריח... לנגוע...
להרגיש מבפנים ובעיקר להקשיב -
לזה הרגע, ועוד רגע, שמתחוללים בקרבי
פשוט להנות מהרגע הזה, הנמצא ‘כאן ועכשיו’ - ממש לידי!
פשוט להיות כל כולי למען הרגע הזה,
שזה עתה הוקדש לי ועבורי!
להנות מצחוקו המתגלגל של הילד שלי,
שגדל בחיקי- כן זה הילד שלי
להנות מהשנינות שהפציעה כעת מתוךגרונה
של ילדתי - כן זוהי הילדה שלי
להביט בגאווה בילדי, שכל כך גדל ולמד לבטא
ולהנכיח עצמו
להתפעל מזו הילדה שעומדת זקופה ואיתנה
בדיעותיה שלה, אל מול חבריה - כן זו הילדה שלי
להתרפק על ילדתי שלמדה להחזיר אהבה ואף
ללמדני מה זו אהבה? - כן זוהי ילדתי שלי
להיות איתך ילדי ברגע הזה של רוח השובבות וההשתטות.
תודה לך ילדי שלי, ולך ילדתי שלי
שהחזרתם, ולו לרגע, את הילד שבי!
כן ילד וילדה שלי, ללמוד מכם, בכל עת,
עוד דבר אחד או שניים על החיים -
תודה לכם ילדים שלי! 💜 "
נעים מאוד, שמי סיגל, נשואה לישראל, אמא לים שירה ולשחף, תאומים בוגרים בני 22, מתגוררת ברמת ישי והכובעים אותם אני חובשת בעיסוקיי הם: מאמנת נשים ומנחת NLP - למיקוד ולהגשמה עצמית מנחת סדנאות לתודעה עצמית