פוסט מהקישקע (ובמילים אחרות מהמעיים) 🥹

אז השבוע נזכרתי שוב ב-2 דברים חשובים –
- עד כמה המיינדסט שלנו כל כך חכם;
- עד כמה אני והעסק שלי ישות אחת.
ביום שלישי האחרון, ה-26.11, קמתי עם כאבי גרון (לציין שמזמן שכחתי,
מזה מספר שנים, מה זה כאבי גרון ).
כמאמנת NLP ויותר מכך, כמאמינה גדולה בגוף-נפש אחד הם, מיד הבנתי
את הקשר לעיתוי הכאב, הרי זהו היום בו הפכו אותי, התאומים המופלאים
שלי, לאמא (אגב בפעם הראשונה והאחרונה).
זה לא סוד שיום הולדתם של התאומים שלי, מטלטל אותי רגשית, גם אחרי 22 שנה. 🙃
עם זאת, זו השנה הראשונה, שבנסיבות הקיימות (האישיות ובכלל),
לא זימנתי לנו חגיגות למכביר. השנה, במודע, פעלתי
באיפוק מכוון שישליך גם (כך חשבתי) על צמצום התרגשותי
שיוצאת מגדר הרגיל, כל שנה מחדש, ביום הולדתם.
חשבתי... תכננתי... וכמובן שהתבדיתי.🥲
אותה התרגשות מודחקת, שלא קיבלה את מקומה
הטבעי, המדויק, וכן גם הראוי – לי, באה לידי ביטוי
בכאבי הגרון ובהמשך היום, גם בכאבי בטן –
שלגמרי "הסגירו" אותה ואותי כאחד.
נהגתי בסגפנות כלפי תחושותיי ורגשותיי -
נמנעתי לשמוח ולחגוג את אהבותיי (כולל את האהבה שלי לעצמי) כפי שהלב שלי רוצה 🙁,
עצרתי בעדי תהליך עיבוד, עיכול והדהוד של כל הדרך שעברתי מאז (ואפילו לפני) ועד היום –
וכך זימנתי עבורי, או יותר נכון להגיד, תת המודע שלי
זימן לי כאבי התרגשות מוסווית. 🫣
ההתרגשות "המוגזמת" שלי, רוצה לומר, יוצאת הדופן שלי,
היא הרבה מעבר למספרים ולתאריך בו ילדתי.
ההתרגשות שלי מסמלת דרך ארוכה ומפותלת, רצופת זיכרונות,
טובים ופחות טובים, מחזקים, מחלישים - וככל שהזמן עובר, יותר ויותר מחזקים. 😇
זיכרונות שהוטבעו בי וכן, גם עברו טרנספורמציות עם השנים,
ולגמרי עיצבו בצורה משמעותית מאוד את כל מי ומה שאני היום,
כולל היותי מאמנת גוף-נפש, בעלת עסק עצמאי לאימון, ייעוץ והנחיה.
אז כן, כאבי הגרון הזכירו לי לצאת לאור ולא לפחד כלל!!!! 😁
שלכם ,
באהבה, בכנות ובאומץ,
סיגל אלחמיאס –
מאמנת למיקוד ולהגשמה עצמית – NLP ועוד.
יועצת ארגונים ומאסטר NLP 💜

נעים מאוד, שמי סיגל, נשואה לישראל, אמא לים שירה ולשחף, תאומים בוגרים בני 22, מתגוררת ברמת ישי והכובעים אותם אני חובשת בעיסוקיי הם: מאמנת נשים ומנחת NLP - למיקוד ולהגשמה עצמית מנחת סדנאות לתודעה עצמית
