הפחד 'להיות לבד' בהתגלמותו:

הפחד לפרוס כנפיים ולצאת מבית ההורים, למרות הרצון העז,

הפחד להגשים את עצמאותה –מבחינת מגורים נפרדים,

על כל הכרוך בכך, כולל היכולת להסתדר מבחינה כלכלית,

הפחד להסתדר בכוחות עצמה – כבחורה עצמאית, אשר

לא תלויה בהוריה.

ויותר מכך,

הפחד שייווצר - ניתוק מההורים, בשל כך,

הפחד לוותר על מעמד 'הילדה הקטנה של אמא',

(אגב, "מעמד", שהתבהר בקליניקה – כיותר מזיק מאשר תורם),

הפחד לאבד את תחושת המוגנות של ההורים, ובעיקר של אמא.

פחד שבאמצעות עבודה על תת המודע,

תוך התחקות אחר העבר הרחוק -

עד איתור נקודת הזמן (במקרה דנן – גיל 6),

בה נוצרה החוויה הקשה  והתחיל החשש

והפחד מלהיות לבד, שמא יקרה לה משהו נורא.

מיימדי הפחד צברו תאוצה עם השנים,

כאשר קיבלו "חיזוקים" (חיזוקים שליליים), לאורך השנים,

מסוכני החברות הראשונים (אמא, אבא, אחים גדולים).

"חיזוקים" שנטמעו חזק בתת המודע,

כי, בשל אבחנה רפואית –

צריך כל הזמן לעזור לה,

אסור להשאירה לבד -

שמא יקרה משהו נורא,

שמא לא תוכל בכוחות עצמה,

ואף בעזרת הסובבים אותה ברגע נתון,

להתמודד עם הסימפטומים (-להתגבר).

מיותר לציין ש"חיזוקים" אלה - פגשו אותה

לאורך כל השנים, בילדותה, בבגרותה

ובבגרותה המאוחרת והעכשווית –

בסיטואציות חיים רבות ושונות.

אותם חיזוקים שליליים פגעו בתחילה

באמונה ובביטחון בגופה ובבריאותה, עובר

לביטחון במשאבים האישיים, הן העצמיים והן הסביבתיים

(אחד מהצרכים הבסיסיים, השני, בפירמידת מאסלו –

ביטחון בקיום הפיזי),

וככל שגדלה ובגרה, הפגיעות גלשה 

 לצרכים חשובים נוספים ופגעה בערכים

כה חשובים להתפתחותה האישית החיובית,

כגון: שייכות, זהות, הערכה עצמית,

ביטחון עצמי וכמובן לבסוף מימוש עצמי.  

עבודתי הצמודה עימה - הקשובה, הסבלנית, הרגישה והמכילה –

תוך עבודה על החלק הלא מודע –

הובילה לשחרור שכבות הגנה "עיקשות" שבא לידי ביטוי,

תחילה ולפני הכל, "בהסכמתה" להוביל את תת המודע

שלה לתמונות עתידיות של מציאות חייה:

החל מ: היותה מתגוררת בדירה משל עצמה,

עובר דרך: דירה שחולקת בשותפות יחד עם בן זוגה העכשווי,

                כמו גם, התנהלות עצמאית בכל מישורי חייה, 

                וכלה דרך: היותה נישאת ומחזיקה תינוק בידיה.

אם לא די בכך... אז לבסוף הגיע הבכי המשחרר  (מהתרגשות כמובן)

קסמי ה-NLP אמרתי?

אמרתי, אומרת שוב ואף מחדדת:

• השחקן הראשי בניהול מציאות חיינו הוא – התת מודע;
• המוח הלא מודע שלנו, אינו מבדיל בין דמיון למציאות;
• הודות לכך, אנו מצליחים לגייסו לטובתנו;
• כאשר אנו מצליחים לראות בדמיוננו –
                                    את עצמנו מגשימים את רצונותינו -
  
  אנו יוצרים 'זיכרון עתידי' (=התוצאה = השינוי המיוחל).
• תת המודע שלנו יוביל אותנו להגשמתו, מהר מכפי שנדמה,
  כי יידע לזהותו כהזדמנות, הלכה למעשה.  

למעשה, תהליך שחרור הפחד כבר נתן אותותיו

באימוץ תקשורת של המונחית עם האם,

בדרך מיטיבה ומקדמת:

הודות לשינוי דפוס החשיבה, המונחית הצליחה

לנהל את רגשותיה, כמו גם, לאמץ

דפוסי התנהגות, שמיטיבים עימה,

ועל הדרך, גם עם אימה.