הרבה פעמים שואלים אותי מה אומר היפנוזה עצמית?
וכשמעמיקים מעט בשיחה, משתפים אותי ש:
אני חושב שאולי זה בדיוק מה שאני צריך, אבל אני פוחד.
ממה אתה פוחד בעצם?
והתשובות שאני מקבלת לשאלה הזו, מהאמיצים שמוכנים להודות בפחד, הן:
אני פוחד לאבד שליטה.
או
אין מצב שאני אתן למישוה אחר לשלוט לי במח.

ת'כלס, מי לא יכול להזדהות עם פחדים כאלה? מאד טבעי לחשוש ממצב בו אנחנו מאבדים שליטה,
מצב בו מישהו אחר יכול להגיד לנו מה לעשות ואין לנו יכולת להתנגד או לבחור.

מזל, 
שלא זה מצב.
למעשה,
ברוב המקרים באופן כללי,
ובכל המטופלים אצלי בקליניקה,
אין - אני חוזרת: אין! אובדן שליטה, 
אין מישהו אחר ששולט לך במח,
ואפשרות הבחירה נשמרת כל הזמן.

אז מה זה אומר היפנוזה אם כך?
לא ניכנס כרגע למה זה היפנוזה, מעבר להגדרה היבשה, שמילולית, היפנוזה זו שינה. פשוט.
מעשית, זה לא שינה, אבל עשוי להראות כמו שינה.
ומשתמשים במילה שינה, כדי להוביל את המטופל למצב הזה, המכונה היפנוזה.

למעשה, זה מצב טראנס,
בו החלק ההגיוני והרציונלי, 
שאצל רובנו עובד שעות נוספות,
מקבל חופשה קצרה.
בדומה למדיטציה למי שמכיר.
במצב הזה, תת המודע, מי שמנהל אותנו בפועל,
נמצא במצב הקשבה ממוקד, 
ואם בחרת במטפל שהקשיב למי שאתם באמת, לרצונות האמיתיים שלכם, לצרכים העמוקים שלכם, 
היא תדע לתת לתת המודע הצעות (בשפת הטיפול הרשמית: השאות) שטובות לו. 
ומה שטוב לתת המודע שלך, טוב לך.
טוב במובן של, נותן מענה לצרכים ולרצונות שלי מי שאת היום,
לעומת המענה שהיה מעולה למי שהיית כשהיית קטנה, עם קצת פחות משאבים וקצת פחות מיומנויות.

זה אומר, שאם אתן לתת המודע הצעות, שנמצאות בסתירה למי שאת באמת,
שלא בהלימה עם סולם הערכים הפנימי שלך,
ההצעות הללו פשוט לא יתקבלו.

פשוט, נכון?

ואיך זה מרגיש?
זה מרגיש
כמו קלילוּת,
כמו ענן מרחף בשמים,
כמו אדוות ים עדינות.

זה מרגיש כמו להיות עטופים בזמן שעוברים טיפול עומק,
שמצד אחד מנקה את מה שתוקע אותי,
ומצד שני, ממלא את הבור שנוצר, 
במשאבים, בעוצמה, באמונות טובות,
ומאפשר בכך יצירת בסיס איתן,
שמתאים הרבה יותר למי שאת היום,
ומה שנשאר לעשות אחרי התהליך 
זה להשקות 5 דקות יום יום, 
לטפח מעט, לדשן מעט,
לתרגל ולהתרגל ליופי החדש והרענן הזה שבא לידי ביטוי בעולם, 
ולהנות, להנות, להנות.

הסתקרנת?
שאלות?
אין כמו לחוות!