"הגענו הביתה ואף אחד לא חיכה לנו" כל יום בשעה 16:30 אני סוגרת את המחשב (טוב, משתדלת מאוד) ומחכה לרגע שבאביק ושי-לי יכנסו בדלת. שומעת את רישרוש המפתחות ומחכה בזרועות פתוחות. דבר ראשון, נשיקה לבאביק ואז ישיבה שפופה ומזמינה לחיבוק חזרה מהגן לשי-לי. לפעמים, אנחנו משחקים מחבואים ושי-לי מחפש אותי בין החדרים. היום,  לא הייתי בבית. אני אמנם בספרד כבר מיום רביעי אבל יום ראשון תמיד שונה משאר ימות השבוע היום אמא לא חיכתה בכניסה לבית עם ידיים פתוחות, היום אמא לא הייתה באף חדר. מזל שבזכות הטכנולוגיה המתקדמת של היום יכולנו לעלות לשיחת וידאו לראות לרגע את אמא ולקבל חיבוק אוהב מאבא במקרה שלי, שי-לי כנראה לא ישכח אותי  בשבוע שלא התראנו. אולי יקח לו רגע או שניים לפני שהוא יהיה מוכן להתמסר לחיבוק מקובל עליי. בכל זאת, הוא לקוח שבוי שלי לחלוטין 😊 העסק שלנו הוא בייבי לכל דבר. אי אפשר פשוט להיעלם ולקוות שהכל יהיה בסדר כשנחזור. אל תזניחו את הלקוחות אל תמעיטו בערכם של לידים חדשים אל תוותרו לעצמכם כשאתם בחופשה או בזמן שפשוט בא לכם לקחת שבוע לעצמכם פתחתם עסק. זו אחריות לכל החיים. איך אתם מתכוננים לשמור על קשר  עם לידים פוטנציאלים ולקוחות בזמן החופשה הבאה שלכם?