כעס.

תחושה והרגשה של כעס, יש הכועסים יותר מידי ויש שהיו רוצים לכעוס יותר.

האם כעס הוא רגש באמת כזה רע?

הרי לפעמים הכעס הוא שמתעודד אותנו לפעולה ולעיתים גורם נזק ומנטרל את החשיבה.

אז איך בכל זאת מאזנים, איך מביאים רגש רע למצב חיובי?

אחת המטופלות שלי שהגיעה לייעוץ סיפרה על חייה בהרבה התנצלות. על בן זוגה וילדיה, על מה
הם כועסים "את מבינה, היא אומרת, הם צודקים, אני צריכה יותר לשים לב ופחות להיות מפוזרת. וכן אני יודעת שלצעוק עלי זה לא בסדר אבל הם לא מתכוונים רע, הם אוהבים אותי כל כך".

האשה בת 40, נשואה מזה 20 שנה, התחתנה צעירה, לצדה 4 ילדים 3 בנים ובת קטנה שהיא הנסיכה
שלה, האשה מחייכת ומראה תמונה.

שני הבנים בתיכון, הקטנה ביסודי והגדול כבר בצבא משרת קרוב לבית וזה מאד מתסכל אותו.

בעלה עובד קשה למחייתו, נהג משאית שמבלה את רוב זמנו בכבישים. "את יודעת כמה קשה היום לנהגים?"
היא אומרת בחיוך מתנצל, הוא חוזר הביתה מאוד עייף.

האשה עובדת במשרד עד שעה שתיים בצהריים, אוספת את הילדה מבית הספר, מגיעה הביתה, מכינה
ארוחת צהריים, מכבסת, מנקה ומסיעה כשהיא צריכה. ארבעה ילדים זה לא קל בעיקר כשהבנים שבים כל אחד בשעה שונה, מאוד רעבים, עייפים מהלימודים. והגדול עד שהוא חוזר הביתה מהצבא לא ניתן לו הרכב המשפחתי על מנת לפרוק קצת עול. כמו כן מוסיפה ואומרת "אני עייפה ואין לי כוח
לצאת לבלות וגם בעלי לא ממש אוהב את זה".

"אז הוא שב מהעבודה, אני מגישה לו לאכול ומנקה עוד קצת, מכינה מה שצריך למחר והולכת לישון.
טוב לי, אני בסדר" היא מוסיפה.

"אז למה את כאן" אני עונה בשאלה?

"כי לפעמים אני רוצה יותר אבל לא יודעת מה ואיך לכן חשבתי אולי תעזרי לי לברר".

כעס - שמעת את המילה הזו? מוכרת לך?

היא מחייכת ועונה "בטח, אצלי בבית כולם כועסים ואני מרגיעה אותם, מה לעשות, הם ילדים טובים
אבל כמו אבא שלהם, הם מהר מתעצבנים".

במהלך הייעוץ עם אותה אישה לימדתי אותה שכעס זה לא רק חולשה ושאפשר לכעוס גם בלי לצעוק.

במקרה שלה, כעס הוא דלק המאפשר לה לפעול ולקחת קרדיט לעצמה או להציב את עצמה במרכז.

איך כעס עוזר? כאשר אדם כנוע וחש כי לא מגיע לו כלום, תחושת הכעס מעודדת אותו לפעולה כלשהי.

כעס מעורר את תחושת ה"אני" שלנו ואת התגובה שנעשה לנו עוול, ברור שבכיוון ההפוך תחושה זו
אצל אנשים מסוימים יוצרת אגו וחוסר יכולת לקבל את השגיאות של עצמם. על כן עלינו להבין היכן אנו עומדים.

כעס הוא מנגנון התגוננות ולכן עלינו להבין ששימוש מרובה בכעס מעיד על חוסר ביטחון ומעיד
על התגוננות יתר.

כמו במקרה של הבעל בסיפור שלפנינו. הבעל כועס המון וצועק הרבה וזו דרכו לשלוט. הוא מפחד
שאם הוא יבקש בשקט לא יקשיבו לו אך מנגד הוא מעורר את הפחד ופחד הוא שליט קצר מועד מהסיבה שבשלב כלשהו האדם שעליו מופנה הפחד והכעס יעורר את תחושת הכעס העצמית שלו ויגיב.

קחו את עצמכם כדוגמא והזכרו במקרה בו פחדתם מאדם כלשהו. התגובה המגיעה אחרי זמן מה להגיב
או לנתק כל קשר אם אותו אדם?

מכאן שפחד יוצר את התוצאה ההפוכה אותה אנו רוצים להשיג.

אז איך בכל זאת מתמודדים עם כעס?

כאשר אדם פונה אליכם בכעס, התעלמו, אל תקשיבו, היזכרו בשיר אותו אתם מכירים והעלו במחשבתכם
את מילות השיר. פעולה זו מבטיחה כי לא תהיו קשובים לכעס של מי שעומד מולכם ואז השאלה הנשאלת - אז איך נדע על מה מדובר?

לא תדעו, ועקב כך שלא שמעתם לא תגיבו בכעס ותוכלו לפנות לאדם שעומד מולכם בבקשה להסביר
את הדברים בשקט. כך לא תהיו בעמדה של פחד, תסכול או כעס אלא בעמדה שמאפשרת לכם באמת להבין על מה המהומה.

כאשר אתם אלו שכועסים, נסו במחשבתכם להבין את דרך הפעולה של האדם שעומד מולכם. אל תחשבו
על כמה הוא לא צודק, רע, או כל דבר אחר אלא מצאו נקודות לטובתו כגון: אולי הוא לא שם לב, טעה, פחד וכד...

כך תוכלו להציג את העמדה שלכם בשקט, ללא כעס ותוכלו לבטא את עצמכם בצורה ברורה. שהרי הכעס
מנטרל את החשיבה.

שאלו את עצמכם אם יש באמת סיבה לכעס. האם אתם באמת צודקים? היו כנים עם עצמכם, בדקו על
מה אתם כועסים.

בחזרה לאותה אישה שלמדה להבין את ערכה. לא לימדתי אותה לצעוק ולכעוס אך כן לימדתי אותה
להפסיק לקחת אחריות על הכול ולהבין שכשמישהו מבני משפחתה כועס זה מתוך בחירה ולה אין חלק באשמה.

לימדתי אותה לאהוב את עצמה ולהפסיק לחשוב על אחרים לפני שהיא חושבת על עצמה. לדעת לבקש
ולדעת לדרוש ומעל הכול לאפשר לאחרים לכעוס מבלי לדאוג או לנסות להרגיע אותם, להבין שלעיתים הכעס הוא פורקן ולא אשמה.

לאורך השיחות עימה הראיתי לה דפוס שחוזר על עצמו מהבית - ההשלמה והקורבנות. כיום היא יותר
משוחררת ופתוחה, כבר לא מתגוננת ומפוחדת, אומרת לא כשצריך, יוצאת עם חברות, מתעמלת, מקיימת את חייה לצד חיי משפחה ואומרת בחיוך שהשינוי שלי עשה טוב לכולם.

אז כיצד הייתם מגדירים את עצמכם? איך אתם מגיבים כשאתם כועסים?