לקיחת האחריות מופיעה לרוב במאמרים השונים ובמתודולוגיות יעוציות, בהצגה דיכוטומית אל מול האשמה בחוסר הצלחה.

להאשמה מיוחסת היותה רפלקס אוטומטי, קל לנו לפנות אליה ולהסיט בכך את הזרקורים מתחושות ורגשות שעולים בנו על עצמנו ותפקודנו. לכן גם טבעי שהאחריות, מצידה, דורשת מאתנו משאבים נפשיים רבים יותר וטומנת בחובה גם סיכון מסוים למעמדנו בארגון (גם אם לדעתנו בלבד).   

אגב, האשמה יכולה להיות האשמת האחר כמו גם האשמתנו את עצמנו. נקודה מעניינת, היות ולא לגמרי ברור באילו מקרים בוחר אדם להאשים את עצמו ובאילו להאשים אחרים. האשמה היא לא רק הטלת אחריות על האחר או על עצמי, היא מלווה בייחוס כוונה לאותו אחר או לעצמי ולקביעה, בד"כ באופן שיפוטי, את הסיבה לאי ההצלחה במשימה.   

הדיכוטומיה אחריות – האשמה, היא תרגיל מצוין המספק לנו פלטפורמת דיון וכיווני פעולה רצויים להמשך. בבחירה של כל אדם את גישת האחריות ו/או את האשמה, ישנו מרחב של סגנונות והתנהגויות. אלו, הן נגזרת של אופן הפעלת אגו אותנו.

ההתייחסות לאגו כמילה גנרית, כמנגנון משותף לכולם, המפעיל אותנו בצורה זהה, מתבררת כלא מספיקה וכנראה גם לא נכונה.

לפני מספר שנים התוודעתי אל מפת האנאגרם enneagram)). מאז, הבנתי את התנהגות האדם ומניעיו לפעולה השתנתה. בתמציתיות, אגו הוא מנגנון הישרדות אוטומטי אשר נוצר בילדותנו, הוא בנוי קיבעונות מחשבתיים, כשלים רגשיים ותגובות אינסטינקטיביות.

הכרות עם 9 טיפוסי אגו שונים כפי שמתאר ה-enneagram, מאפשרת לתאר ולהבין ברזולוציה גבוהה במיוחד את תגובת האנשים לסיטואציה של כשל משימתי ועמידתם בסיטואציה זו מול הארגון.

במצבים מסוג זה, מופעל אצל כל טיפוס מנגנון הגנה פסיכולוגי. במאמר שכתבה, ערכה מרצה בעלת שם עולמי ונסיון של עשרות שנים של עבודה עם האנאגרם בארגונים, מייסדת האנאגרם לעסקים ((the enneagram in business, Ginger Lapid-Bogda, סינטזה מעניינת בין מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים הידועים ממחקריהם של פרויד, לוין ואחרים, עם 9 טיפוסי האנאגרם.

מנגנוני הגנה פסיכולוגיים נועדו לשמש אנשים להתמודד עם מצבים לא נוחים וקשים. מנגנונים אלה יופעלו לצמצומה של חרדה, עצבות ו/או כעס ויסייעו לשמור על הדימוי העצמי. טיפוסים שונים ב- enneagram יכולים להשתמש במנגנונים שונים בתקופות שונות. עם זאת, לכל טיפוס מנגנון הגנה האופייני והשכיח ביותר אצלו בהתמודדות עם מצב שכזה.

טיפוס 1 :  תגובת היפוך

תגובת היפוך היא מנגנון הגנה בעזרתו מנסים אנשים להפחית או להעלים את החרדה שנגרמה על ידי המחשבות, הרגשות או התנהגויותיהם כשהם מגיבים באופן הפוך לתגובותיהם האמיתיות. טיפוס 1 הינו ביקורתי מאוד כלפי עצמו וכלפי הסביבה, הוא טיפוס ממוקד בסטנדרטים גבוהים של ביצוע. ביקורתו הפנימית מופעלת ויוצרת "תרופה הגנתית" להיעדר עמידתו במה שמקובל, במנהגים חברתיים, בציפיות קונטקסטואליות ו/או בעקרונות מוסריים. תגובתו עלולה אם כן להיות איתור אשם בביצוע דבר שהוא "בלתי מתקבל על הדעת" כמו יצירת הקונטקסט. במקרה זה, האשמה עצמית, תהפוך לחוסר האשמה עצמית, מתוך היפוך. טיפוס 1 יוצר מעין "אשם במיקור חוץ" כדי לחלץ עצמו מהביקורת הפנימית שלו על עצמו.

טיפוס 2 : הדחקה

הדחקה היא מנגנון הגנה שבו אנשים מבקשים להסתיר מידע על עצמם מעצמם. רגשות, רצונות, משאלות, סלידה, פחדים וצרכים מודחקים כי הם קשים מדי להתמודדות מודעת. עם זאת, המידע המודחק אינו נעלם. במקום זאת, ביטוי הנתונים המודחקים ממשיך להשפיע על התנהגותו של 2. טיפוס 2 מאופיין ברגישות לאחר, אמפטיה ונתינה. במקום לחקור את הרגשות, 2 מחפשים נוחות. לכן, נטייתם תהיה לאתר אדם אחר הקשור בסיטואציה, כועס או מאוכזב מהאירוע, לנסות להרגיעו באשר למה שאירע על מנת שלא יחווה מצוקה. לקיחת האחריות מצידם דומה יותר לסוג של תמיכה באחר.

טיפוס 3 : הזדהות

הזדהות הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי לפיו ושלא באופן מודע, מנכס אדם תכונות ומאפיינים של אדם אחר לאישיותו שלו ולתחושותיו. הזדהות היא בעצם דרך של חיזוק ההערכה העצמית על ידי יצירת ברית דמיונית או אמיתית עם אדם נערץ תוך ניכוס תכונותיו. הדמות משתנה בהתאם להקשר ולצורך, ישנו גם קושי לטיפוס 3 להתנתק ולהבדיל בין הדמות שאימץ לבין עצמו. טיפוס 3 בד"כ אינו מודע לכך שהוא משתמש ברעיון שהעלה אדם אחר למשל. לפיכך, לקיחת אחריות על המצב ותיקונו, משתנה בהתאם להקשרים, מה שנכון למצב אחד אינו מעיד על הכלל. את לקיחת האחריות או את ההאשמה עושה טיפוס 3 בעצם בתור מישהו אחר.

טיפוס 4 : הפנמה

הפנמה היא מנגנון הגנה אנטי - אינטואיטיבי עבור רובנו. במקום הדיפת מידע וחוויות שליליים שיכולים לגרום לחרדה או כאב, טיפוסי 4 מפנימים אותו. כלומר, הם סופגים ומשלבים נתונים אלה בתחושת העצמי שלהם. הפנמת השלילי והדיפת החיובי הם דרכו של ה- 4 בהתמודדות עם מידע כואב ולנטרול איומים חיצוניים. מגיל צעיר מאוד רגילים טיפוסים אלו לעבור עם עצמם תהליכים כואבים של התמודדות, לעיתים כאלו הנמשכים ימים מספר. טיפוסי 4 מעדיפים להתמודד עם נזק עצמי על פני השבת מלחמה לביקורת וכן על פני חוויית דחייה מאחרים. הפנמה איננה בהכרח האשמה עצמית, אלא דרך התמודדות פנימית.

טיפוס 5 : התבודדות

התבודדות היא דרכם של טיפוסי 5 להימנע מלהיות מוצפים רגשית ומלחוש ריקנות. אלו אנשים שבמנגנון האגו שלהם למידע ולידע ישנו כח רב. נשענים על עובדות וידע, טיפוסי 5 מבודדים את עצמם על ידי נסיגה אל מוחם, תוך ניתוק רגשותיהם ומידור, כלומר, בידוד מחשבות מרגשות ומהתנהגויות, כמו גם הפרדת חייהם האישיים ועבודתם. טיפוסי 5 יכולים גם לבודד את עצמם מאנשים אחרים. ההתמודדות עם מצב כשל משימתי תיעשה אצלם דרך תחקירים מדוקדקים את העובדות, המידע שעמד לרשותם, העיבוד שנעשה. בסוף התהליך יימצא מי שאחראי או מידע שגוי או מטעה שגרם לכך.

טיפוס 6 : השלכה (התקה)

השלכה היא מנגנון הגנה פסיכולוגי על פיו אנשים לא מודעים לייחוס לאחרים, מחשבות קשות לא רצויות, רגשות, מניעים, תכונות, ו/או התנהגויות. הללו נתפסים כמאיימים על טיפוסי 6, הם מתכחשים להם ועל כן מעדיפים לייחס אותם לאחר. היות וטיפוסי 6 מייחסים שלא באופן מודע, הם מדמיינים שאכן כך נוהג אותו אדם, אם כי ברמה עמוקה יותר הם לא לגמרי משוכנעים בכך. טיפוסי 6 משתמשים בהשלכה כדרך ליצור ודאות ובכך להפחית חרדה אל מול מצבים לא ברורים או שנתפסים כמסוכנים, אך דוקא השלכה זו עלולה לגרום לעיתים לעליית מפלס חרדתם. כמו כן, כאשר טיפוס 6 משליך על אחר ייחוס שלילי או חיובי שאינו נכון עובדתית, הוא יוצר מציאות כוזבת מבלי לדעת שהוא עושה זאת.

טיפוס 7 : רציונליזציה (שכלון)

רציונליזציה היא מנגנון הגנה שבו אנשים מנסים להסביר לעצמם ולסביבה, מחשבות, רגשות והתנהגויות לא רצויות, באופן שימנע לחלוטין או יטשטש את מניעיהם האמיתיים, כוונותיהם, או את ההשפעות של אותן התנהגויות. מדובר בטיפוסים שבבסיסם הם אופטימיים ושבאופן הפעלת האגו אותם, הם מבקשים להישאר ככאלה. הם מחפשים ריגושים בחייהם ללא הרף ויודעים לצבוע גם אירועים קודרים באור חיובי. כאשר טיפוסי 7 עסוקים ברציונליזציה, הם עושים זאת על ידי ניסוח מחדש (ריפריימינג) חיובי, כזה המצדיק את התנהגותם שלהם ומסבירה במונחים חיוביים מאוד. טיפוסי 7 עושים שימוש בניסוח מחדש כדי להימנע מכאב, מאי נוחות, מעצב, מאשמה ומחרדה, כמו גם בכדי להימנע מלקיחת אחריות אישית על אשר שהתרחש. במידה וניסוח מחדש לא יצלח, יפנו טיפוסי 7 להאשמת אחר תוך שהם מנסחים מחדש את אחריותו למעשה.

טיפוס 8 : הכחשה (או ביטול)

הכחשה היא מנגנון הגנה לא מודע אף הוא, לפיו אנשים שוללים את אשר גורם להם להרגיש חרדה וזאת על ידי התכחשות לעצם קיומה. אלו יכולים לכלול מחשבות, רגשות, רצונות, תחושות, צרכים וגורמים חיצוניים אחרים שאינם מקובלים על טיפוס 8 מסיבה כלשהי. טיפוסי 8 מתקשים לקבל גזירות, שינויים, אירועים המשפיעים עליהם ועל גורלם, לו הם האחראים הבלעדיים. אנו מבדילים אם כן בתגובתם בין שלוש צורות הכחשה. טיפוס 8 יכול להכחיש את המציאות של מידע שאינו נעים לו, הוא יכול מאידך להודות שמשהו נכון אבל להכחיש או למזער את חשיבותו. הוא יכול גם להודות שהמידע או האירוע  והן חומרתו אמיתיים ונכונים, אבל יכחיש כל אחריות אישית לכך.

טיפוס 9 : הַרדָמָה (נרקוטיזציה)

הַרדָמָה היא מנגנון הגנה פסיכולוגי על פיו שלא במודע, נוטים אנשים "להרדים" את עצמם כדי להימנע מלעסוק באירוע שמורגש על ידם כמורכב, קשה, משמעותי או כזה שהתעסקות בתכניו מעוררת בהם אי נוחות. אלו הם טיפוסים המחפשים הרמוניה במקום בו הם נמצאים ועם כל הסובבים אותם, קונפליקטים ודיסהרמוניה מערערים את שלוותם. טיפוסי 9 יסיחו את דעתם על ידי עיסוק בפעילויות קצביות ממושכות ומוכרות להם, הדורשות מעט מאוד תשומת לב רגשית ומספקים עם זאת נוחות. (לדוגמא: קריאת מסמכים מתמשכת, שיחות מסדרון ארוכות...). טיפוסי 9 נוטים גם להשתמש באירועי שגרה יומיומית כמו מנהגים טקסיים של בוקר או ערב וזאת על מנת למנוע מהם מלהיות מודעים באופן מלא. הם נסערים, מבולבלים ומתקשים לתפקד כאשר פעילויות אלו משתבשות. קל יותר ל-9 לקחת על עצמו את האחריות שהיא בעצם אשמה במקרה שלו, מאשר להפנותה כלפי אחר.

לסיכום

הכרות עם מנגנון ההגנה של כל טיפוס מפחית את האחיזה של האגו עלינו. שחרור מכבלי האגו, יאפשר נטרול הטיית תגובת העובד תחת מנגנון ההגנה, האותנטיות שלו תוכל לבוא לידי ביטוי ותחושותיו יהיו בהלימה עם התנהגותו. הארגון ירוויח התנהגות אמיתית ועניינית ביחס לאירוע וכן בניית אמון לאורך הזמן.   

מקורות : http://theenneagraminbusiness.com  Ginger Lapid-Bogda, ​