לצד הקונפוציאניזם והטאואיזם, הבודהיזם הוא הצלע השלישית שבבסיס תרבות סין

האם היא דת? או תורת חיים?

לא קל להבין את התורה הבודהיסטית. אנסה כאן לתת את הכלים לעשות זאת.

אנא קראו בשקידה. יש צורך בחשיבה ובהבנה. השורות הבאות מנסות לתמצת את מה שאני מעביר בהרצאות של מספר שעות, ושנזירים בודהיסטים לומדים כל חייהם.

תורתו של בודהא יוצאת מתוך חיפוש אחר פתרון למצוקת הקיום האנושי.

האגדה מספרת כי בודהא, שנולד כבנו של נסיך בצפון הודו, גדל בתוך הארמון על מנת שלא יחשף לסבל האנושי. שם הוא חי עד לאחר שהתחתן.

כשיצא בפעם הראשונה מחוץ לגבולות הארמון הוא ראה בדרך קבצנים, אנשים חולים ולוויות של אנשים מתים. הדבר זעזע אותו והוא יצא לדרך של חיפוש על מנת למצוא פתרון, על מנת למצוא דרך של שחרור מהסבל.

למעשה הבודהיזם לא רואה את הסבל רק בתופעות של חולי, עוני ומוות, הוא מצביע על כך שהסבל קיים בכל נדבכי החיים באופן יומיומי. הסבל נמצא בחיפוש המתמיד אחר עושר, אחר הצלחה וכבוד, אחר הנאה, ובכלל בחיפוש.

טבע האדם מחפש דברים שהוא מאמין שיביאו לו אושר, אך כשהוא משיג אותם השמחה אורכת מעט מאוד זמן ואחריה מגיע התסכול, ויש צורך לצאת ולחפש אופקים חדשים.

האושר היומיומי שלנו הוא כמו האופק, ככל שנתקרב אליו - כך הוא יתרחק מאיתנו.

האדם יוצא לדרכו, מחפש אהבה, כסף, רכוש, בטחון כלכלי, משפחה, חברים, הנאות גופניות, כבוד... אך אף פעם לא מגיע הרגע בו הוא אומר לעצמו: 'יופי, הגעתי לאן שרציתי', תמיד נותר תסכול, תמיד יש צורך במשהו נוסף.

הדרך הבודהיסטית מציעה דרך לצאת מכך.

היא מזהה את שורש הסבל של החיים בתוך האשליה.

האשליה היא בדרך בה אנו רואים את העולם.

אנו נקשרים בתודעה שלנו אל הקיום החומרי, אל קיומם של דברים, אל חפצים ואנשים. אנו בונים תפיסת עולם שבמרכז שלה עומד אני, והקיום שלי הוא קודם כל חומרי. אנו תופסים את הדברים ואת עצמנו כדברים קבועים, כנרכז ההוויה.

זאת האשליה, על פי הבודהיזם, וממנה מתחיל הסבל.

הדרך לצאת מהסבל היא דרך של יציאה מהאשליה.

הדרך הבודהיסטית שמה את המיקוד בזרימה הקבועה שמעבר לתופעות הללו.

הבודהיסט רואה עצמו כחלק מהעולם כולו, האני אינו המרכז אלא הוא רק חלק ממכלול. המכלול הזה נמצא בתוכו, הוא פועם בו והאדם יכול להיחשף אליו.

מתוך כך מתרגל הבודהיסט מדיטציה שהיא התמקדות פנימה, התמקדות בזרימה המתמדת של תחושות ושל קיום, התמקדות ברצף של דברים שממנו אנו עשויים. כי הקיום הקבוע הוא הרי רק אשליה.

מתוך כל נמנע הבודהיסט מלפגוע בזולת, בין אם הוא אדם או צומח או חיה, כי הראיה שלנו את עצמנו כנבדלים משאר העולם היא רק אשליה.

הבודהיסט מתמקד במהות המשתנה של כל רגע חולף, ובביחד של הקיום העולמי.

הוא מקדיש זמן על מנת ללמוד את דברי בודהא וממשיכי דרכו, על מנת להבין את מה שתואר כאן, כי הבנה נכונה היא השלב הראשון לקראת חיים נכונים.

הוא נמנע מלצבור רכוש, מללכת אחר כבוד או הנאות גופניות

הוא מתמקד פנימה והוא משתלב עם ההוויה של כל החיים על פני האדמה.

הדרך הזאת הובאה לעולם על ידי בנו של נסיך הודי. בהודו היא כבר כמעט ולא נוכחת, אך דוא מחוץ לגבולות הודו היא מצאה פופולאריות עצומה, ובעיקר בסין . מאות מליונים בה משלבים את הבודהיזם באורח חייהם, ומנזרים בודהיסטים פזורים בכל רחבי הארץ.

ברשומה הבאה, איך משתלבות שלוש הדתות בתוך התרבות הסינית: סין של יומיום

טל רשף
מרצה לתרבויות והסטוריה
----------------------
054-4606270
[email protected]