סין צועדת קדימה אך היא מביטה תמיד לאחור.
העבר משחק תפקיד מרכזי בחייו של הסיני, העבר שלו כיחיד והעבר שלו כסיני, מה שהיום מכונה "זכרון קולקטיבי".
המבט לאחור קיים בהסתכלות המתמדת על האבות. האבות הם מה שמלווה את הסיני בכל דרכיו. ראיתם  בשעתו את הסרט המצוייר "פה מולאן"? זוכרים את המקדש של האבות עם הפסלים חמורי הסבר? בזאת מדובר.
כמעט בכל בית סיני עומד מזבח לאבות המשפחה, המוצא של האדם נוכח בתוך שם המשפחה שלו ואליו הוא חש שייך.

 דרך אגב, שם המשפחה הוא השם הראשון ורק אחריו בא השם הפרטי, ואולי זה סמלי.
דנג הוא שם משפחתו של דנג שיאאו-פינג, ומאו הוא שם משפחתו של מאו צה-טונג.
קודם כל מבוטא שם המשפחה.

 הסיני חש שייך אל העבר שלו, תושבי שנחאי ובייג'ין נוהגים לפקוד מדי פעם את הכפר שממנו באה משפחתם גם אם הם עצמם לא נולדו בו, וגם אם הוא שוכן במרחק רב ממקום מגוריהם. מסיבה דומה לכך דואגים מהגרים סינים ברחבי העולם לשמור על קשר עם המולדת, גם לאחר דורות רבים הם עדיין גרים בצ'ינה טאון, אוכלים עם מקלות וכן, מקימים מזבח לאבות בבית ומדליקים להם קטורת.
כבוד רב רוחשים לא רק לאבות המתים אלא גם לאבות החיים, המרות של האב במשפחה הסינית היא דבר שהמערב כבר לא מכיר.
ידיד שלי שלמד בטאיוון (שהיא מערבית הרבה יותר מסין העממית), סיפר לי כי פעם קשר קשרים אישיים עם סטודנט מקומי, והלה סיפר לו על קשיים עמוקים שיש לו עם התנהלותו של אביו. הידיד שלי שאל אותו מדוע אינו מדבר על כך עם אביו, והלה ענה לו: "חשבתי על כך, אולי כשאסע פעם  לחוץ לארץ אכתוב ואשלח לו על כך מכתב". גם כשהוא כבר אדם מבוגר, סטודנט לתואר שני באוניברסיטה שנחשף באופן עמוק לתרבות המערב, הסיני עדין לא מעז לומר דברים כאלה באופן ישיר לאביו.

 חשוב להבין את המשמעות של העבר והשורשים והמשפחה בתרבות הסינית, על מנת להבין את העתיד שלה. העתיד שמכינה לנו המעצמה הסינית אינו תרבות מערבית במבטא סיני.
הקשר עם השורשים מהווה חבל שקושר את הסיני ודואג שהוא תמיד יהיה סיני בנשמתו, גם כשהוא מאמץ דרכי התנהגות סיניות הוא מאמץ אותן בדרך סינית.

בהרצאות שאני נותן על תרבות סין אני נשאל אל פעם על היוחס בין מערביות לבין סיניות בחיי היומיום בסין. אני נוהג במקרים אלה להתריע בפני אלה מהממאזינים שביקרו בסין שלא להתרשם מגורדי השחקים, מכוניות הפאר ורשתות המחשבים, וגם לא מהמסיניפים של מזון מהיא הנפתחים בערים. סין לובשת את התרבות המערבית כמו גלימה, היא מתעטפת בה אבל בתוכה נשארת סינית.
למשל פארקים. היום יש פארקים בכל עיר סינית המכבדת את עצמה, לא תמיד זה היה כך, בעבר גנים היו נחלתם של אצילים וקיסרים בלבד. היום המערב חדר אל תכנון הערים ושיבץ בהן ריאות ירוקות, אבל השימוש שנעשה בפארקים הוא סיני: בכל בוקר הם מתמלאים באנשים המתרגלים טאי-צ'י או צ'י-קונג.
למשל קולנוע. העם הסיני אימץ בהתלהבות את הקולנוע, מאות מליונים הולכים לראות סרטים, אבל ככל שעובר הזמן עולה מספר הסרטים המופקים בסין, הם רבים יותר ויותר, והם מושכים יותר ויותר אנשים. מי שצופה בקולנוע סיני יודע שזה לא קולנוע מערבי תוצרת סין: התכנים הם סינים, התפאורה, בניית הדמויות, כל אלה הם משהו יחודי לסין.
הסיני נותר סיני גם כשהוא לובש חליפה או אוכל במקדונלד.

המבט לאחור מזכיר לכל סיני את גדולת הימים בהם היא היתה "ארץ המרכז", המבט לאחור קושר את הסיני אל דרכי חיים ודרכי חשיבה סיניות מסורתיות
המבט לאחור מחבר את הסיני אל שירת הטאנג, אל ציור וקאליגרפיה, אל ספר האביב והסתיו והמאמרות של קונפוציוס. הסיני גדל על ברכי התרבות הסינית, הוא יונק עם חלב אימו מושגים כמו יין ויאנג, טאו ופנג שואי. מבחינתו אלה לא טרנדים של ניו אייג' אלא אלף בית של חשיבה והתנהלות.
סביב היסודות הללו סובב סדר יומו של הסיני,  סביבם ימשיך להתנהל סדר יומו כשסין תהיה שוב מרכז העולם. הדיפלומט או איש העסקים הבאים איתו במגע חייבים להבין מניין כל זה מגיע על מנת לתקשר איתו, גם אם הוא דובר אנגלית שוטפת.

עכשיו יש להבין מה משמעותם של יין ויאנג, של טאו ופנג שואי בסין, מה כתוב בספר הדרך והסגולה ומה עיקרי תורתו של קונפוציוס.

פונג יו-לאן, ההוגה הסיני, נשאל פעם על ידי מראיין מערבי מה הדת שלו, והוא ענה:
"מעצם היותי סיני אני קונפוציאני, נחשפתי לתורת הטאו עוד בהיותי ילד ומאז אני הולך בדרכה, אני בודהיסט כי אמי היתה כזאת וכך היא חינכה אותי, מאוחר יותר גם התנצרתי לאחר שנחשפתי לעיקרי הנצרות בלימודיי באוניברסיטה, ולאחרונה התחלתי להתעניין ביהדות. אמור לי אתה מה לדעתך היא הדת שלי"
פונג יו-לאן בדרכו המיוחדת ניסה להבהיר למראיין שעצם השאלה "מה הדת שלך" אינה שאלה סינית.
אני מתרשם שזאת הנקודה היותר קשה להבנה לנו הישראלים במה שנוגע לסין. היא עולה כמעט בכל הרצאה או סדרת הרצאות שאני מעביר בנושא תרבות סין.
צריך להבין את הנקודה הזאת על מנת להבין את דרך החיים הסינית.

 שלוש תורות עיקריות מלוות את התרבות הסינית, שתיים מהן נוצרו בה: הקונפוציאניזם והטאואיזם (או תורת הטאו), ואחת הגיעה ביבוא ישיר מהודו: הבודהיזם.
פנאטיות אינה קיימת שם במובן הדתי, אדם יכול להחזיק בכל אמונה (או אמונות, כפי שראינו) וזה לא מהווה בעיה לשכניו או לשלטונות.
מה שחשוב הוא שלא יפגע בשגשוג ובהרמוניה.
עוד נשוב ונדבר על השגשוג וההרמוניה בהמשך.

הסינים לא מתעניינים בדתו של הזולת, הסינים גם לא מתעניינים במטפיזיקה.
מטפיזיקה היא מה שמעבר לפיזיקה, התחום העל טבעי, הסינים לא מגלים וכנראה שגם מעולם לא גילו בכך עניין.
התפישה הסינית בנושא זה מאוד פשוטה: יש ארץ ויש שמיים. הארץ היא מה שביכולתנו לשנות והשמיים הם מה שמעבר לנגיעתנו. האיכר יכול לעסוק בחריש וזריעה, להאכיל את החזירים ולרעות את האווזים באחו, אבל הוא לא יכול להשפיע על ירידת הגשמים או על עליית מי הנהר. יש שמיים ויש ארץ. מתעסקים במה שרלוונטי, התפיסה הסינית מתעמקת בכאן ובעכשיו.
מה זה אומר? זה אומר שאין דיונים בנושא החיים שלאחר המוות, פה ושם יש קצת סיפורי מיתולוגיה חסרי משמעות ליומיום, ואין עיסוק בנושא האלוהים, ככלל הדמות הזאת שאין לה צורה ומראה, שנוכחת בכל מקום, אשר היתה כאן תמיד ובראה את העולם, דמות זאת היא זרה למחשבה הסינית. איך אפשר לדבר על מה שאין לנו נגיעה בו?

אין קנאות בסין, אולי בגלל שעד לאחרונה היא לא הכירה את האמונה באל אחד.
כשיש אל אחד יש אמת אחת
כשיש אמת אחת מי שהולך בדרך אחרת הוא טועה, הוא חוטא, ומכאן הדרך קצרה אל גיהינום בעולם הבא, ואל רדיפות דתיות בעולם הזה.
בסין אין אל יחיד.ישנן אמונות עממיות, יש אלים וישנן רוחות אבות המשפחה, אך הם בסך הכל כוחות על טבעיים שאיתם צריך לשמור על יחסים תקינים ולא יותר.
אין אל יחיד, ובעצם התורות העיקריות שמניתי יכולות להיתפס כדתות בלי אלוהים.
כשאין אל יחיד אין פנאטיות, אין בעלות על האמת, קל לקבל את דתו של האחר, ובעצם למה לא, אפשר גם לאמץ אותה לצד האמונה הקיימת.

יש קונפוציאניזם המתווה את בניית ההרמוניה במדינה, בחברה ובמשפחה.
יש טאואיזם המכוון את האדם לחיות בהרמוניה עם הטבע.
שני אלה פועלים בסין עוד מאז המאה ה-6 לפני הספירה
וישנו הבודהיזם, שחדר לסין מאות שנים מאוחר יותר, שמציע לאדם דרך לחיות בהרמוניה עם עצמו.
לכל אחת מהן ישנו התחום בחיים בו היא נוכחת, הן מביאות לעתים אמירות מנוגדות זו לזו, אבל רוב הסינים מוצאים דרך להפריד ולהגדיר לכל אחת מהן את התחום שלה, ולחיות עם שלושתן בעת ובעונה אחת, כי הרי לאף אחד אין בעלות על האמת, אין פנאטיות.
כל אחת מהן תרמה תכנים ומאפיינים לחיי היומיום בסין ולמחשבה הסינית.

ברשומות הבאות נציץ בכל אחת מהדרכים הללו, ובמה שהיא מביאה איתה.

טל רשף
מרצה לתרבויות והסטוריה
----------------------
054-4606270
[email protected]