או: מרוחות השמיים אל הרוחות החדשות

חילוניות היא תהליך שקשה להחליט מהיכן להתחיל לתאר אותו, התלבטתי לא מעט לקראת אתמול איך לבנות את המפגש בנושא תולדות החילוניות, היכן להתחיל? בשפינוזה? ברעיונות המהפיכה הצרפתית? בניטשה שהכריז כי אלוהים מת?

בסופו של דבר הלכתי הכי אחורה שניתן והתחלתי מתקופת המערות והחניתות: כדי להבין את החילוניות צריך להבין את הדת המונותאיסטית, הדת של אל אחד, וכדי להבין את זאת צריך לחזור אחורה אל היווצרות הדת האלילית, הדת המאמינה באלים רבים.

בבסיס הרי עומד חוסר האונים של האדם שעומד מול הטבע, הפחד ממגיפה ושיטפון וסופה ורעידת אדמה, וקיים הצורך להיערך לקראתם כי הרי האדם מנסה להיערך לקראת הכל. הסינים מחלקים את העולם ל"ארץ" ו"שמיים", כלומר מה שבשליטתנו ומה שלא, והאדם מנסה למצוא דרך לתפוס קשרים עם איתני הטבע. כאן מתחילה האמונה הדתית הראשונית, הפרימיטיבית, מי שחושש מזעף הרוחות מנסה לתפוס איתם יחסים, מביא להם מתנות, שר להם, נשבע להם אמונים, ממש כמו למנהיג הכפר או לשכן בעל ההשפעה, הוא יוצר טקסים ואמונה ותחילתה של דת, עם הזמן הוא גם יוצר פסל של כוחות הטבע ולו הוא נותן דמות אדם כי הרי זה מה שהוא מכיר בתור בן שיח.לאחר שנוצר אל אחד נוצרים גם אחים נוספים כי הרי יש כוחות טבע רבים לחשוש מהם: מופיע פסל שמאפשר לפנות אל השמש היוקדת ואחד אחר שמתייחס לים הזועף וכן לאדמה המניבה יבולים, ועם הזמן הולכת ונוצרת גלריה של אלים, וסביבם אגדות וטקסים, פסלים, מקדשים ומיתולוגיה, כך זה ביוון וכך זה בהודו, מקסיקו האצטקית, יפן, מצרים, פרו, כך זה בכל מקום, ריבוי אלים, דתות פוליתאיסטיות מקצה העולם ועד קצהו.

אז מניין מגיע הרעיון של אל אחד?

הזרע נזרע במצרים של המאה ה-13 לפני הספירה, ממלכה שבה כמו בכל מקום אלים רבים ובהם האל אמון שהוא האל הבכור, הגדול, החזק מכל, ולאל הזה מקדשים מפוארים יותר, השפעה רבה יותר על האנשים ומטבע הדברים גם יותר תרומות וכוהנים עשירים וחזקים יותר. פרעה חדש עולה בארץ הנילוס: אמנחותפ הרביעי, פרעה חדש שמגלה כי כוהני האל אמון חזקים מדי בשבילו, הוא מלך חדש וההשפעה והכוח שלהם מאיימים עליו, הוא מנסה ללצמצם את השפעתם בדרכים רבות כמו למשל הכרזה שהאל אתון הוא האל הבכיר מעתה והלאה, אבל שום דבר לא עוזר, האל אמון נותר האל הבכיר והכוהנים שלו מאיימים על המלך הצעיר, עד שלבסוף, כך מגלים לנו הממצאים הארכיאולוגיים, הוא נוקט בצעד יוצא דופן שלא היה כמותו עד אז: הוא מבטל את כל האלים מלבד אחד: האל אתון, ואת שמו הוא משנה ל"אחנתון": זה ההולך בדרכי האל אתון.

מעניין לראות איך דברים תופסים לעתים כיוון שיוצריהם לא צפו כלל, המהפיכה הדתית במצרים לא החזיקה מעמד זמן רב, המלך הבא, תות אנח אמון, מבטל אותה ומשיב את השיטה הקיימת אך הזרע כבר נזרע, אנשים נודדים בין מצרים לארץ כנען, והם מביאים את מה שיש להם: גמלים, עיזים, אוהלים, בגדים ואמונה באל יחיד. בארץ כנען מתגבש עם שנקרא עם הזמן "העם היהודי" שמאמין באל אחד והשאר הוא היסטוריה. מרתק. יבוא הרגע אשר בו יצא רעיון האל היחיד מארץ כנען בידי השליחים של ישו ויופץ ברחבי האימפריה הרומאית, בתחילה ירדפו את הנוצרים אך מאוחר יותר יקום הקיסר שיהפוך את הדת הזאת לדת של האימפריה על מנת להתלכד סביב אל יחיד: אל אחד, אמונה אחת, קיסר אחד, קל יותר לשלוט ככה באימפריה שכך או כך מתחילה להתפורר. אחר כך יבואו ימי הביניים, אירופה פיאודלית שבה כל ממלכה מפולגת לדוכסויות ונסיכויות ואלה לאחוזות של אצילים, שפל כלכלי, איום מתמיד של פלישות ומלחמות ומה שנותר להתלכד סביבו הוא האל היחיד, הדת המשותפת לכולם, הציות לכומר והפחד מהגיהינום.

דרך ארוכה ומרתקת מהאדם הרועד מפחד במערה כשבחוץ מרעים הרעם ועד לאדם הכורע ברך לפני פסלו של ישו הצלוב בכנסייה.

עד כאן זאת למעשה ההקדמה, הגענו משחר האנושות אל ימי הביניים, מה שמחזיק את האמונה באל יחיד הוא חוסר הבטחון של באנשים ושל החברה, נשאלת השאלה מה יקרה כשישובו האנשים לחוש בטחון ולא יהיה עוד צורך בהתלכדות סביב הרעיון של אל יחיד. העת החדשה כבר עומדת להגיע.

בשלב בו הגענו אל האמירה המסכמת שלי לגבי ימי הביניים היו פה ושם כמה ראשים שצנחו, קשה לשמוע גודש של פרטים היסטוריים ביום שישי בערב לאחר שכל היום טיפלת בילדים ובבית ומה עוד, שאלתי אם מישהו רוצה הפסקה אבל לא הייתה היענות לכך, רצו לשמוע את ההמשך, זה עודד אותי.

אוקי, אז כאן אנו נמצאים: אירופה, סוף ימי הביניים, משהו כמו המאה ה-14 פלוס מינוס, הדברים לא דרכו במקום לאורך התקופה שעברה מאז חורבן האימפריה הרומאית, הומצאו מחרשת הברזל וטחנת הקמח, נפוץ יותר ויותר השימוש בכסף, השלטון המרכזי מתחזק, המסחר פורח, ודברים חדשים קורים ומתחילים לקרות, מרקו פולו חוזר מסין קולומבוס יפליג מערבה וימצא את אמריקה, גוטנברג ממציא את הדפוס והאנשים נגישים יותר לאות הכתובה, חיים ברמת חיים גבוהה יותר, יש יותר בטחון, וכל זה גורם מצד אחד לכך שיש פחות צורך בהתלכדות סביב הפנאטיות הדתית ומצד שני יש יותר ידע והשכלה וקשה יותר לשטוף את מוחם של האנשים. הדת בבעיה.

התוצאות מופיעות מיד: הרנסאנס, באיזורים העשירים והשקטים ביותר של אירופה קמים אנשים שחוקרים את היקום ואת האדם, מתגעגעים לימי היופי של יוון ורומא ומנסים לפסל ולצייר כמותם, יש ריאקציה כלפי תרבות ימי הביניים הסובבת סביב הדת והוגי דעות מתחילים לאמר דברים בקול רם, בליז פסקל, הפילוסוף הצרפתי מכריז: אלוהים? אין לי צורך בהיפותיזה הזאת! כלומר שאנו יודעים מספיק על העולם ואין לנו צורך בדמותו של האל על מנת שהכול יישמע הגיוני, המילה "חילוניות" כבר נשמעת בחלל האויר...

שפינוזה הולך צעד אחד הלאה ומפתח גישה חדשה לעניין האלוהות: האל הוא הטבע, האל הוא כל מה שקיים, ולפיכך אין דמות מצווה, שופטת ומענישה שיש לעבוד אותה. מה שהיה נדון לשריפה בימי הביניים כעת נאמר בקול רם וזוכה לפופולריות. הדברים לא נעצרים שם, לאחר הרנסאנס באיטליה מופיעה המאה המאה ה-18 היא המאה של האורות בצרפת, אנשי הידע מדברים בקול רם כנגד הכנסייה, אפילו בחצר המלך יש להם תומכים והכנסיה לא יכולה למנוע זאת, וכאשר אנשי הסדר הישן מנסים למנוע את השינוי המתהווה פורצת המהפיכה הצרפתית, המלך נערף, הכמרים מגורשים, כנסיות נהרסות וצרפת מוכרזת מדינה חילונית, המילה "חילוניות" כבר יש לה מדינה משל עצמה, בקרוב כל אירופה תהיה חילונית ואת הגלגל כבר לא ניתן להשיב לאחור.

אחד מהקהל קוטע את הרצף עם שאלה: ומה זה בכלל חילוניות? אני נעצר לחשוב מעט ואומר לו את דעתי, חילוניות היא לא דרך, חילוניות היא אמירה על דרך השלילה, להיות חילוני פירושות לא להיות דתי, זה מה שזה אומר, ניתן להיות יותר מסורתי או פחות, לגבש אורח חיים כזה או אחר, עולם ערכים כזה או אחר, אין משנה סדורה של להיות חילוני, משנה סדורה יש רק לאדם הדתי, זה נותן לו יותר שקט נפשי אבל פחות חופש, וכל אחד יכול להחליט מה עדיף לו.

את העיקר אני שומר לסיום הערב, אני מביט באנשים שסביב, נותן להם כמה שניות לקלוט את רצף הפרטים, לקלוט שהגענו ממצרים העתיקה אל התקופה המודרנית  ואני ממשיך: היום אנו חיים בעולם שרובו חילוני, כל התהליכים הללו מאחורינו והדת היא אופציה וכבר לא חובה, ניטשה הכריז כי אלוהים מת ומה קורה כעת? המצב לא פשוט כפי שהוא אולי נשמע, מאות שנים התבססנו בתפיסותינו על קיום האל ועכשיו זה לא פשוט לחיות בלעדיו, לאנשים רבים יש צורך במקור של כוח וציווי, הם פונים אל סטאלין, אל מוסוליני, אל היטלר ואל מאו צה טונג, צצות הדיקטטורות של המאה ה-20 שמנסות למלא את החלל שהותיר מותו של האלוהים ואת סופן אנו מכירים. אנשים רבים מחפשים את אבינו שבשמיים, מי אצל עובדיה יוסף ומי אצל הניו אייג', ומי שבוחר לחיות בלי אמונה באלוהים צריך כוחות נפש מיוחדים, צריך הרבה מחשבה ולמעשה לכל חילוני יש את הרגע בו הוא בכל זאת מחפש יעד לתפילותיו, אנו רגילים מתוך התרבות שממנה באנו לחפש מענה במרומים.

אל מקורות החילוניות הגעתי מתוך הרקע שלי כאיש היסטוריה, אל התוצאות של זה אני נחשף כמאמן אישי, כ-coach, התרבות שהפכה את הדת לאופציה ולא לחובה פותחת אפשרויות אינספור לכל אדם בחייו, יש צורך לכל אדם היום לעמוד מולן, לשאול את עצמו מה הוא רוצה להגשים בחייו ולהגיע לשם, אין דרך אחת נכונה, יש המון אפשרויות, יש אופציה של בלבול ויש אופציה של עשייה והתפתחות. 

הרצאה זו נכללת בין ההרצאות שאני מעביר במכללות ובחוגים פרטיים

פרטי הרצאות נוספות תוכלו למצוא בלוח ההרצאות שלי

להשתמע

טל רשף