אנו עומדים בפיתחו של יום השואה 2010. חיים בקירבנו ניצולי שואה שעברו טראומה קשה מנשוא , שאדם בעל תפיסה אנושית מתקשה לתפוס ולהאמין. ביום אחד , ברגע אחד הפכו הילדים לאנשים מבוגרים, נותרו ללא הוריהם ותחושת האמון שלהם ביקום נהרסה קליל.

ניצול שואה אחד ביקש ממני שלא אקרא לו ניצול, כי מהתופת הוא לא ניצל, אלא הוא הצליח לשרוד. הוא שרד, אך הוא לא ניצל מתחושת האשמה למה דווקא הוא שרד וכל משפחתו ניספתה בשואה.

למרות השבר הגדול, רבים מניצולי השואה הגיעו ארצה, הקימו ישובים, סללו כבישים, הקימו שוב משפחות ובחרו בחיים. הם חשבו תמיד על טובת המדינה ולא על טובתם הפרטית. הם דאגו שלדורות הבאים תהיה תחושה של שייכות וביטחון. הם לא חשבו על פנסיה ועל עתידם האישי.

מדינת ישראל בוחרת כיום להעניק זכויות מינימליות לניצולי השואה, אך חלקם חיים מתחת לקו העוני ומתקשים לממן את צרכהם הבסיסים כגון: אוכל , תרופות וביגוד. נראה כי הקצבה החודשית שמגיעה לחלק מן הניצולים, וההחזרים הכספיים הם מעט מדי וגם קצת מאוחר מדי.

אומנם למדינת ישראל יש תפקיד חשוב לדאוג לרווחתם של אזרחיה ככלל ושל ניצולי השואה בפרט, אך גם לכל אחד מאיתנו יש תפקיד. הקמנו פה חברה יהודית ישראלית שהיא בעלת יכולת הקשבה לצרכיו של האחר ועדיין אני מאמינה כי אכפת לנו זה מזו.

יש ביכולתנו לשים לב, להיות קשובים לשכנים המבוגרים שלנו, להקשיב לבקשת עזרה , להתעניין בשלומם ולמי שזה מתאים, אפשר גם להקשיב לסיפורים. הקשבה לאדם מבוגר מאפשרת לאותו אדם להרגיש שייך לחברה היהודית ישראלית.

החברה שלנו מקדשת את הצעירים שלה, את האדם שיוצר במהירות הבזק, והיא אינה נגישה מספיק עבור האוכלוסייה המבוגרת. בעבר שירותי הבריאות, הבנקים, ומוסדות אחרים היו הרבה יותר נגישים. בעבר אנשים נתנו שירות והיום הכל ממוחשב. לאנשים המבוגרים זה מאוד קשה. בואו נתבונן על הקושי ונסייע במידת יכולתנו.

שמי איריס אסתרמן ברקו, הנני בת לניצולי שואה. אבי יתום מהמלחמה ולכן מצדו של אבי לא היתה לי קשר משפחתי כלשהו. אני מצדיעה לאבי שמהתהומות כילד כה רך וצעיר בשנים הצליח להקים משפחה אוהבת ומלוכדת, לקיים קשר זוגי איתן ולפתח קריירה מרשימה בתחום המיחשוב. אימי שנולדה בגטו ורשה והופרדה מאימה כבר בשבועות הראשונים הצליחה לגדול, להיות אם ורעיה נהדרת, ולעבוד במקצוע הרוקחות שנים רבות.

הורי אינם יוצאי דופן וניצולים רבים הקימו משפחות, אך ישנם ניצולים שלא הצליחו להתמודד עם הטראומה והם סובלים ממחלות נפש קשות.

ביום השואה הקרוב יש ביכולתנו לשלוח להם אור ואהבה על מנת לחזק את רוחם ועל מנת שנצליח לשמור על צביון אנושי בחברה היהודית ישראלית.

אני אמחלת לכל עם ישראל שנהיה תמיד חופשיים

איריס אסתרמן ברקו