♥️אנשים שיש להם אחים עם צרכים מיוחדים, חשים, לעיתים, אשמים.❗ זה יכול להתחיל בילדות : חושבים שאולי , הם אלו, שגרמו למוגבלות... חשים אשמה , שדווקא הם, בריאים, רוצים לקחת על עצמם, את כל הקשיים.❗ לא תמיד מבינים מה מתרחש , אבל בחושיהם החדים הם יודעים, שזה , מה שיש... כבר בהיותם ילדים, הם מבינים, שיש להם, חיים מיוחדים. לעיתים בבגרותם, ממשיכה תחושת האשמה, ללוותם. לפעמים, חושבים שלא עזרו מספיק, אבל יודעים, שלא רצו להעיק. אולי חושבים שלא העניקו מספיק תשומת לב, שלא מצאו דרך להביע , שהלב אוהב. לעיתים, הם מרצים, אך מכך, הם אינם מרוצים. ולמרות שלא תמיד נאמר לו במפורש, האח של.. בחושיו, הוא חש, שגם כוחם של ההורים, לפעמים, תש, ושאחריות כבדה, עוברת אליו, רובצת כמשקולת בלתי נראית, על כתפיו❗ והוא מנסה להקל קצת על סיבלם, לפעמים, משתדל להיות, הכי הכי בעולם❗ אך ככל שעוברות השנים, וגדל הפער, הוא לא רוצה לגרום להם צער, אז לעיתים, על שאיפותיו הוא מוותר, אולי מסתגר.. את חלומותיו , ב"מגירה" שומר.. ומרגיש כל הזמן, בין הפטיש, לסדן. לא תמיד הוא מוצא את הדרך, בה יוכל להיות "בדיוק", ולא רק, "בערך". כי אחים של בעלי צרכים מיוחדים הם אנשים יחודיים: אחראים, בוגרים ורגישים, אך בלבול וספק, הם לא פעם חשים, חושבים קודם כל, על כולם, ורק בסוף, אם בכלל, על עצמם.❗ עד שמרגישים שהגיע הזמן, לתכנן גם עבורם, מנסים, למצוא את דרכם, בעולם. לנצור את העבר, אך להתמקד גם, במחר. וכך, רבים מהם, פורחים מאוחר. כי האחים של.. הם אנשים רגישים, תחושות מעורבות, לא פשוטות, הם חשים.❣ ולמרות שבהתנהגותם לא נפל כל פגם, והם רק רוצים, להיות בסדר, עם כולם, הם מנסים במשך כל חייהם להצליח לעשות הכל, לשלב גם וגם, בלי לחוש, כל הזמן , רגשות אשם ❣🙏