השתתפתי במפגש נט-וורקינג. פעמיים. המטרה לשווק את עצמי כמטפלת. התרשמתי שהמשתתפים במפגש משווקים עת עצמם דרך זה שהם מוכרים מוצר או שירות שנותן הרגשה טובה: תכשיטים, קרמים לטיפןח, טיפולי גוף (שאפילו שהם מכאיבים באותו רגע מיד לאחר הטיפול מרגישים טוב יותר.) , הצלחה..... ואני כמו האחרים עושה מה שאחרים עושים. משווקת את עצמי. את המומחיות שלי.

חזרתי הביתה כשאני שואלת את עצמי: נכון שאני רוצה לקוחות. אבל, האם אני מציגה נכון את מה שאני מציעה? ואיך אני יכולה לשכנע שהשירות שלי, זה מה שאנשים צריכים?  הרי אין לי פתרונות אינסטנט. זהו תהליך משתלם אבל ארוך וקשה. אני לא יכולה לשלוף מהשרוול הבטחות לחיים באושר ועושר. העבודה איתי כרוכה בהתמודדות קשה ולא נעימה עם עצמם עם החלקים היפים ובעיקר הלא כל-כך, לפעמים נעימים אבל סביר עוד יותר שעם הלא נעימים. אלו שקשה ומפחיד ומרתיע לפגוש. לחקור יחד איתי כל מה שהם בעצם לא רוצים לברר לעצמם. לחוות מצבים חסרי בהירות, עמומים, פחדים, קונפליקטים, קשיים.... להכיר את האין והריק וללמוד לקבל אותם. זו שעה שעוברים בה חוויות קשות, לא ממש נעימות, שהנטייה להרחיק ולהדחיק. גם אם יודעים שחשוב לפגוש, לעבד, להבין, ללמוד להכיר ולקבל באהבה ובלי תנאים מתוך הבנה שזה מי שאנחנו.  

מה שאני רוצה להציע זה להיות עם מי שבאים אלי, כשקשה. ללוות במסע שהם עוברים, לתמוך, לשאול שאלות, לחקור ביחד, לגלות, לתת מקום ולכבד את האי מושלמות שלהם, לאהוב אותם כמו שהם. כשהכלים המיוחדים שלי זה הכלים היצירתיים של הבעה והיצירה והפסיכודרמה. ועם כל זה, לאפשר להם לגדול ולצמוח בכדי לחיות חיים מלאי משמעות. אבל, זה לא מה שאני אומרת במפגשי הנט-וורקינג