לפי סעיף 19(4) לחוק איסור לשון הרע, בית המשפט יתחשב ויפחית את גובה הפיצוי אם הצד שפרסם את דבר לשון הרע יתנצל, יפרסם הכחשה או תיקון, או ינסה להפסיק את הפצת דבר לשון הרע - וזאת באותו אופן ומידה בהם פורסמה לשון הרע בפעם הראשונה. עם זאת עפ"י פסיקת בית המשפט המחוזי, נקבע כי בית המשפט אינו מוסמך לכפות התנצלות על אדם שכן בכך יעודד בית המשפט צביעות והצהרות סרק שאין מאחוריהן דבר אמיתי ואותנטי. לפיכך, הדרך לתיקון לשון הרע, מקום בו סירב אדם להתנצל, ייעשה לרוב באמצעות פיצוי ופרסום תיקון והכחשה במידת הצורך.

התשובה היא כן. כיום תאגיד יכול לתבוע פיצויים בדיוק כשם שאדם פרטי יכול. נפסק כי אין טעם “להפלות” תאגיד לעומת אדם לשאת בנטל הכבד. מסתבר שתופעת השיימינג נפוצה ביותר בקרב בתי עסק במרחב הוירטואלי של ימינו. רק בשנת 2017 לבדה כ-55,000 בתי עסק בישראל התלוננו כי חוו או נפגעו מהתופעה. כפועל יוצא, חלק מבתי העסק נסגרו, אחרים נותרו עם חובות ונזקים אישיים , תדמיתיים ונפשיים חמורים. בית עסק החווה שיימינג להיוועץ משפטית לבירור זכויותיו וגיבוש תוכנית משפטית אסטרטגית. משרדי מייעץ לבתי עסק שנפגעו בשיימינג ומתאים לו תוכנית משפטית בהתאם לסיכויי וסיכוני המקרה.

ככלל, הגשת תלונה למשטרה ו/או לכל רשות מוסמכת אחרת, חוסה תחת הגנות החוק ולא תיחשב כדי לשון הרע. מקרים אלו נפוצים במיוחד בקרב סכסוכי משפחה (בני זוג המצויים בהליכי גירושין). יחד עם זאת, ככל והתלונה נמצאה כוזבת ונסגרה (ויש לבחון את עילת הסגירה), ניתן לשקול הגשת הליך משפטי בגין לשון הרע. התנאי לכך הוא הוכחת חוסר תום לב מצד המתלונן בידיעה שהתלונה שהגיש איננה אמת ומשיקולים זרים ופסולים. כל מקרה כמובן ייבחן לגופו במסגרת ייעוץ משפטי מסודר.