כאשר ליוויתי את רמי , בן זוגי ז״ל בתקופת הטיפולים, חיפשתי קצת בספרות ספרים שמדברים על כלים להתמודדות רגשית של החולה ומשפחתו, חיפשתי בספריות האקדמיה ובחנויות ספרים והיה מאוד קשה למצוא. כאשר נתקלתי בספר של פסח קראוס ״למה דווקא אני״ החלטתי לקנות אותו לרמי, הוא לא מאוד התלהב מהמחווה, הוא היה תשוש, מתוסכל, חרד, הדבר האחרון אני חושבת שהוא רצה זה ספרים שמתעסקים בקושי ובדיכאון.

כיבדתי את החלטתו והנחתי את הספר בין ספרי הלימודים שלי באותה תקופה. שמונה שנים לא נגעתי בו, הוא תמיד הביט בי ותמיד הסטתי את מבטי, היתכן שגם לי לא היו הכוחות להפגש בו שוב?

אתמול הורדתי אותו מהמדף, העזתי להציץ בו ולקרוא כמה פרקים, באופן טבעי הסיפורים בו החזירו אותי לתקופה הקשה בחיי ונוכחתי לגלות שעל אף שלא עיינתי בו אז, פעלתי ״לפי ההוראות״ כלומר נתתי לרמי את המקום לבטא את הפחדים ופחות הרגשתי שהסביבה יודעת איך לעשות זאת איתו וגם איתי בתקופה הקודמת לה, בה זו הייתי אני שהתמודדתי עם המחלה.

ההכרה הזו, יחד עם התובנה שבתקופה שהייתי כל כך צריכה תמיכה, התקשתי למצוא אותה, אפילו בספרים! גרמה לי להבין שאולי זה חלק ממשמעות החיים שלי - ללמד אנשים לשוחח ולהיפתח לעולמם הרגשי, לתת להם כלים איך לעשות זאת מבלי לפחד, ללמד אותם להיות בהקשבה ואמפתיה לצורך של החולה, אבל גם לצורך שלהם, לכוון אותם לתהליך הקשה אותו הם עוברים ולזהות יחד איתם למה הם הכי זקוקים עכשיו.

קטע מספרו של קראוס:

"החיים מזמנים לנו רגעי שיא מרגשים, רגעים שנותנים משמעות לחיינו: כשאנחנו חווים אהבה, כשאנו נוקטים עמדה, כשאנחנו מגיעים להכרה בערך עצמנו, כשאנחנו נפתחים אל עצמנו ואל העולם.
אבל גם כאב, עצב, פחד ואובדן, מזמנים לנו החיים. לפעמים הרגשתנו כה קשה עד כי אנחנו שואלים את עצמנו מה הטעם לכל הסבל הזה? מה הטעם לחיות בכלל? זהו האתגר הגדול לשאול את עצמנו איזה משמעות יש לחיי? מה אני עושה איתם?
דווקא במצבי משבר עמוקים, אנו יכולים לגלות את משמעות העמוקה של חיינו , ואדם לעולם אינו מבוגר מדי או חולה מדי מכדי לגדול..."

הוסיף קראוס בספרו ציטוט של אלברט אינשטיין שחיזק את התובנה הזו שלי: "ברור שאנו חיים למען הזולת – בראש ובראשונה למען אלו שבחיוכיהם וברווחתם אושרנו תלוי, ובמקום השני למען כול אלה שאיננו מכירים באופן אישי אבל אנו קשורים לגורלותיהם בקשר של אהדה..."

ועם זה אני מאוד מזדהה, מתוך המשבר האישי שלי צמחתי להיות כזו שרוצה לאפשר לאנשים שחוו את הקושי בדומה לשלי, לצמוח מהמשבר, ללמוד להסתכל גם על עצמם, לרוץ איתם יחד להצלת הבריאות אך גם לאפשר ונטילציה, אמפטיה והתבוננות למה שקורה להם בזמן המרוץ.

ויש בשביל מה להלחם, לא רק על בריאות יקרינו החולים אלא גם על הדרייב להמשיך לחיות ברווחה רגשית עמוקה, בתחושה שגם לנו מגיע לחיות, בלמידה שגם לנו כמלווים אדם קרוב באסון כה קשה, יש זכות וצורך לקבל תמיכה.

אסיים עם ציטוט שאחיו של רמי מצא, ציטוט שחרוט על המצבה וממחיש בעיקר את מי שהיה אך גם את מה שאפשר להרוויח מבחירה בחיים:

"לא יכול אדם לבחור כיצד ייראה מותו הוא רק יכול להחליט כיצד יראו חייו..."

אני בוחרת כל יום בחיים, בוחרת לתת משענת לאנשים ובוחרת לראות את התמונה השלמה ולא רק את הפרטים.

אני מזמינה אתכם, כל אדם שמתמודד עם קושי דומה עכשיו, לא להשאר עם זה לבד. 

שלכם, נעמה משלי

עובדת סוציאלית, מנחת קבוצות מוסמכת בתחום הורות ומשפחה

מלווה ותומכת במשפחות המתמודדות עם משבר רפואי