האם אני מסוגלת ״לנתק״ את חבל הטבור הרוחני, מאמא ולראות אור בקצה המנהרה? כמנחת קונסטלציה משפחתית אני נפגשת, בתופעה שחוזרת על עצמה: בזמן שהלקוחה מתחילה לשחרר, נאמנות נסתרת, או מטען רגשי, מהשושלת של אבא או אמא, היא עדיין נמצאת בואקום או נכנסת לריק, לחלל חסר. סוג של פחד ומחשבה: ״מי אני אהיה, אם אפסיק להרגיש פחד וחרדה, כמו ההורים שלי״. ״מה ימלא לי את החלל, אם אוותר על הכאב הרגשי של אמא שנשאתי כל חיי״? ״מי אני, אם אפסיק להרגיש קורבן, כמו סבתא״? ברגע שמתעוררת תחושה מתוקה ונעימה, תחושה של חופש וקלילות, אנו מתקרבים אל עצמנו. אין יותר הזדהות, עם גורל של איש או אישה מהשושלת ואז יכול להגיע שוב גל מוזר, של תחושת אשמה וריק. ״מי אני עכשיו״ ״לא בא לי לשחרר ולוותר על התחושות המוכרות״ ״יותר בטוח לי, עם תחושת הקושי והכאב, הייתי עם המשפחה שלי ועכשיו אני לבד״ ״מעדיפה לסבול ולא להרגיש אשמה״ ברט הלינגר, אבי הקונסטלציה המשפחתית, טען שילדים מאמינים וחושבים, ברמת התת מודע את המשפט: "אני במקומך אמא". ״אני מוכן להיות במקומך אמא ולסבול, כדי שאת לא תהיי לבד וגם אני לא אהיה לבד״. בתקופת העוברות והילדות הראשונה, העוברת על כולנו כילדים, ישנו חלק נוסף שנקרא התמזגות שלילית עם הסביבה. מצד אחד המגע המלטף והחמים של אמא. אהבה גדולה של הסביבה ושל אמא לתינוק ולילד ומצד שני, אנו חשים כאב, סבל ותסכול כאשר הצרכים שלנו לא התמלאו בזמן הנכון. מה היא התמזגות שלילית? התינוק לא מצליח להבדיל בין עצמו לבן אמא שלו. הוא עובר חוויות ותחושות שליליות, כי הוא מאוחד בתודעתו עם אמא. התינוק לא יודע להבדיל מה ״שלו״ ומה ״שלה״. מצב התודעה של האם וגם של האב משפיעים על הנפש של התינוק. אם אמא שמחה, הנפש של התינוק שמחה. אם אמא כועסת, הנפש של התינוק כועסת. זה הוא מצב סימביוטי. אם אמא מחזיקה אותנו ברכות וכועסת על אבא, התינוק ירגיש את הכעס בתוכו ויהיה בטוח שהכעס על אבא הוא שלו. מה הוא ״קשר אמפתי״? הקשר שנוצר בין התינוק, עובר לאמא. הוא מרגיש שאמא בחרדה. הוא מרגיש עד כמה היא נמצאת או לא נמצאת בחייו. ככה התינוק חש בטחון או חרדה. לימים הוא גדל, מתבגר וממשיך להרגיש בצורה זו את בני האדם. בזמן קונסטלציה משפחתית, הנציגות והנציגים, מפתחים קשר אמפתי עם המונחה, וככה יכולים, לחוש את הרגשות שלה. חוויות לא מדוברות, עוברות אלינו מהורינו. כאן מתרחשת התמזגות שלילית, ואנחנו בטוחים שהרגשות שלנו. בקונסטלציה משפחתית, מתגלה הדי. אן. איי. הרוחני: אותה ירושה רוחנית שירשנו מהורינו. אנחנו מצליחים להבין, שהרגשות האלו אינם שלנו. דפוסי החיים וההתנהגות לא שלנו. אנו חיים בטעות את חיי ההורים שלנו: חיי אמא או חיי אבא. יתכן שאנחנו חיים את אירועי העבר של סבא או סבתא. זו היא תודעה לא מודעת, שנקלטה בנו על ידי הורינו. איזו תחושת חופש ואושר ממלאת אותנו, בתהליך קונסטלציה, בו הצלחנו לזהות את מה שירשנו מהורינו והוריהם. זו הזדמנות להתרוקן, ממה שלא שלנו ולהתמלא באני האמיתי שלנו. ככל שאנו ממוזגים יותר, עם הורינו, ככה הכאב והסבל גדולים יותר. אנחנו מנותקים מעצמנו וההדרכה הפנימית, שלנו. מאבדים את כוח הרצון וכוח החיים. תחושה שאנחנו חיים את חייהם של מי שהוא אחר. כאב זה מלווה את החיים הבוגרים ומשפיע על מערכות היחסים שלנו במשפחה ובעבודה. כאב זה עובר גם לילדים וגם לדורות הבאים. מעניין מה יקרה לדור התינוקות, שנולדו בשנים האחרונות, בארץ ובעולם. עם כמה כאב סבל, מתח שנאה וחרדה, הם יעבירו לדור הבא. מחובתנו יותר מתמיד, לעצור הכל ולהתחיל להכיר את עצמנו ואת הדורות הקודמים שלנו כאן במדינה ובעולם כולו. עלינו ללמוד את עולם הרגש שלנו, ואת תחושת העולם האנושי. עלינו לקבל החלטה לא להעביר הלאה את הרגשות הנמוכים והשליליים, למען הצאצאים שלנו. לזה קוראים: להתעלות מעל המצב הקיים. יש אור בקצה המנהרה. *נכתב בהשראת המורה שלי, לקונסטלציה משפחתית: מירב שרייבר