ספר דברים הוא הספר האישי ביותר בין חמשת חומשי התורה, כי הוא מביא את הנאום האחרון של משה לעם ישראל לפני שהם נכנסים לארץ ישראל והוא עוזב אותם סופית. כמה הוא מזהיר ומתחנן ומבקש ומאיים שיעשו את הדבר הנכון כדי שיהיה להם טוב בארץ וטוב בחיים. הוא אומר את זה בפרשת 'ואתחנן', בפרשת 'עקב', בפרשת 'ראה', וזה הולך ומתחזק עם כל פרשה נוספת שמקרבת אותו לסוף הצפוי. כמו אבא טוב, שלקראת סוף ימיו, מזהיר את ילדיו שיתנהגו יפה לאחר מותו, שישמרו את ספר ההוראות שהוא השאיר להם ושיאהבו אחד את השני. וזאת, למרות שהוא יודע שעוד מעט הוא יעלה להר ויפטר מהעולם, והם ישארו לבד ויהפכו עצמאיים, ושבכלל לא בטוח שהם יפעלו לפי ההוראות שהוא טרח כל כך להעביר להם, ושאז יהיה להם רע., ושאין שום דבר שהוא יכול לעשות לשנות את זה.

מה עוד יכול אותו אבא אוהב לעשות? אתה רואה את הילד שלך עוזב את הבית. נתת לו את כל מה שיכולת לתת. נתת לו חיים, האכלת אותו, לימדת אותו ערכים ודרך ארץ ואיך לחיות נכון, ועכשיו אתה צריך לשחרר אותו ולתת לו ללכת לדרכו ולעשות את הבחירות שלו והטעויות שלו. ואתה יודע שהוא יטעה, ואתה יודע שיכאב לו, ואין לך מה לעשות חוץ מאשר לחזור ולהזכיר לו את טוב העבר ולהזהיר אותו לשמור על הכללים לחיים בריאים ונכונים. מה לאכול ומה לא לאכול, איך להתנהג, איך להתגבר על היצר הרע שלו עצמו, ואיך לא להתרשם ולא להיות מושפע מאנשים אחרים שמתנהגים לא נכון ולהתרחק מהם. ומעל הכל, הוא מזכיר ומזהיר אותם להישאר מחוברים כל ימיהם לידיעה המוחלטת שיש בורא לעולם שברא את העולם לתכלית, ונתן להם את ספר ההוראות האולטימטיבי, ורוצה אך ורק שיהיה להם טוב. אבל שטוב זה יכול להתאפשר רק אם הם ילכו בדרך שהוא התווה להם ויפעלו נכון.

ורגע הפרידה מתקרב, כמו רגע הפרידה של כל אדם מכל שנה שנגמרת, או מחיים שנגמרים. ומשה עורך את חשבון הנפש האישי שלו כמנהיג, ואת חשבון הנפש של העם אותו הוליד ונשא על כפיו וגידל וחינך ואהב יותר מאשר את עצמו. ברגעים אחרונים אלו, משה מתאר את הדרך שהם עברו ביחד, כך שדרך עיניו יכול העם לראות את מה שקרה לו כעם, איפה הוא נפל ואיך הוא קם, ואולי להבין מה הוא צריך לעשות כדי לא ליפול שוב. 

פרידה - כמה קשה היא, ובלתי-נמנעת. משה המנהיג, האב, האוהב, מושך את הרגעים האחרונים של חייו, של השנה המסתיימת. "כבר אחרי חצות, אז תן לנו עוד רגע," כדברי השיר. "רק עוד רגע." 

היום פנה, והשעה הזו של הפרק הזה בחיי משה ועם ישראל עומד להינעל. עוד מספר מילים, מבקש משה, והבכי חונק את גרונו. עוד אזהרה אחת, אולי זו תשנה משהו. והוא יודע שזה לא יעזור, כי הדרך מלאה קשיים והאדם חלש, והעם חלש, וכל הפיתויים החיצוניים חזקים ממנו. אז הוא אומר להם איך להקים חברה מוסרית ומתוקנת שעוזרת לחלשים שבתוכה על מנת להתקיים ולפרוח ולשגשג, ולתת בכך דוגמה אישית לעולם כולו. והוא יודע שהם יצטרכו לעבור ניסיונות קשים ומרים כדי להתבגר ולבחור בחיים הנכונים בבחירה חופשית ועצמית.

מילים אחרונות של פרידה. והכאב חונק.