כל פעם שאני מתחילה משהו חדש הדבר הראשון שעולה בי הוא התנגדויות - לתהליך, ליוזמה, לצעד קדימה. 
כשאנחנו רוצים לצאת מאזור הנוחות ולצמוח המוח שלנו נתקף בפאניקה והוא שולף את נשק יום הדין – הוא נהיה פולני. או יותר נכון פולניה. "למה אתה צריך אתה זה?" "למה זה טוב?" "זה לא הזמן לעשות שינויים" "אתה בסוף תמצא את עצמך לבד/בחובות/מלא חרטה ואומלל באופן כללי".
החדשות המשמחות הן, כאשר אנחנו בדרך הנכונה ההתנגדויות מועצמות, אז לפחות אנחנו יודעים שאנחנו בכיוון הנכון :)
גם כשהחלטנו כבר לפצוח בדרך חדשה בניגוד לכל הלחישות של המוח שלנו, אז בדרך כלל אנחנו לוקים בתרצת נפוצה: "אני אתחיל את זה מחר" "אני עוד לא מוכן" "היום יום שלישי" "אבל עוד לא קניתי חולצה מנדפת בצבע בטיחותי" הרשימה באמת לא נגמרת...
מטרתו של המוח הוא לשמור עליך "בטוח", לא להסתכן ולהחשף לדברים חדשים (ואל תשתה לי חשיש!), כי מי יודע מה יקרה, אולי תצליח או חלילה תהנה.
אז מה עושים עם כל ההתנגדויות האלה, דבר ראשון לא להתנגד, תחשבו על ילד שלא רוצה לעלות על איזה מתקן בגן השעשועים או להכנס לרופא. אם תנסו למשוך אותו בכוח, טוב לא יצא מזה. מה שנדרש לעשות זה להתרכך ולהקשיב להתנגדויות ואז להבין מה מסתתר בעומק, אילו פחדים באמת נמצאים שם ולהכיל אותם, הם חלק ממך ואתה מסוגל להתמודד עם הכל!