עברו 5 חודשים מאז הפטירה שלה. האשה הכי קולית, שאמרה לי "אני יודעת שאני עומדת למות, אבל דווקא עכשיו? באביב? כשהכל כל כך יפה ופורח?" ועכשיו מפנים את הבית. בית מרווח, מואר ומלא בחפצי אמנות שהיא אספה לה במשך השנים. הכל קפא ביום בו מתה. נשארו המון דברים אבל הדבר שהכי ריגש אותי היו התיקים שלה שהיו תלויים מסודרים. בכל תיק היה מסרק. אף פעם לא יתפסו אותה לא מסורקת מעל האזניים, זכר למשהו טפשי שאמא שלה אמרה לה פעם על מבנה האזניים שלה. היא עוד אחת מהגיבורות שלי, אשה שהבינה מה מחכה לה והחליטה שתסיים בכבוד. בשבילה בית חולים היה דבר איום ונורא. היא מתה בביתה, עם תמונתו של בעלה שמת ובנה שמת וגם בן שחי ונכדות יפות. יהי זכרה ברוך. שם היא לא תצטרך מסרק.